Page 229 - dig_all
P. 229
הגיעו משני צדי הרחוב ,כאילו אינם מכירים זה את זה ,ותקפו את שני החיילים .אני
חזרתי בינתיים הביתה וצילמתי את האמבולנסים שהגיעו ממרפסת ביתי".
תיארתי לפניהם גם את השיחה שהייתה לי עם המח"ט ,שבה דרשתי לשנות את
סדרי הביטחון כך "שלא יהיה עוד פיגוע שיסכן אותנו ואת החיילים שעומדים כמו
ברווזים במטווח" .הזכרתי גם שהמח"ט כעס עליי ,ואמר ש"החיילים מקצועיים
והם יבלמו את הפיגועים שעוד יבואו".
אחר כך המשכתי וסיפרתי לשופטים על ההבדל בין הגדוד הקודם ששירת בחברון,
וספג פיגועים כמעט כל יום ולפעמים אף פעמיים ביום ,ובין הגדוד שבו שירת
אלאור אזריה .הגדוד הקודם היה דרוך וזהיר ,כי הם ידעו שזה עניין של פחות
משנייה מי יקדים את מי – האם המחבל יהרוג או ייהרג .לעומתם ,הגדוד של אלאור
היה שאנן במידת מה בתקופה שלפני הפיגוע .אמנם הייתה רגיעה קלה ברמת
הפיגועים ,אך תושבי היישוב דיווחו על תחושת סכנה בציר המוביל לשכונה" .אני,
באופן אישי ,דיווחתי לרבש"ץ על כך ,ואף העברתי הן לרבש"ץ ,הן לקצין בחטיבה
תמונות של ערבים האוחזים בידיהם כלי עבודה חדים ומסתובבים ללא פיקוח
כשהם עלולים בכל רגע לפגוע במישהו".
התובע הביע מיד התנגדות לדבריי ואמר" :אלה תחושות – לא עובדות!"
"אלה עובדות!" עניתי לו בתוקף" .אני ואנשים נוספים ביישוב פנינו למערכת
הביטחון כדי שיטפלו בזה".
ואז הוספתי משפט שנאמר על דעתי ומחוץ לפרוטוקול" :הרי כל המשפט הזה
מתבסס על תחושות ולא על עובדות ,ועוסק בשאלה אם אלאור הרגיש סכנה מצד
המחבל הפצוע או לא".
"מה הרקע המשפחתי שלך?" שאל אותי עו"ד אייל בסרגליק ,מצוות ההגנה של אלאור.
"התנגדות!" קרא עו"ד ויסמן מהתביעה.
"שאל שאלה אחרת" ,הורתה השופטת לעו"ד בסרגליק.
עו"ד בסרגליק שאל שאלה אחרת ,ואני עניתי את שרציתי לומר – שלפני שמונה
עשרה שנה (בדיוק באותו שבוע שבו עמדתי על דוכן העדים) נכנס מחבל לבית
הוריי ,לא רחוק מצומת ג'ילבר ,ורצח בדקירות סכין את אבי ,הרב שלמה רענן
הי"ד" .כל סידורי הביטחון שקיימים כיום באזור נגזרו מרצח אבי ,ומאז הוצבו
במקום חיילים ועמדות בידוק".
סיפרתי שכאשר עליתי לביתי ,באמצע העדלאידע שהתקיימה כמה שעות אחרי
הפיגוע ,ראיתי חייל בצומת .מישהו אמר לי שזה החייל שירה במחבל כאשר אנשים
חברון שוברת שתיקה | 213
