Page 231 - dig_all
P. 231
הבנייה שמזמינה פיגועים
"השבת אצליח להגיע בזמן לתפילת שחרית" ,אמרתי לעצמי תוך שאני הולכת
לכיוון מערת המכפלה .טרם סיימתי לומר את המשפט שחלף בראשי וכבר נשמעו
קולות ירי .כמה יריות רצופות ואחר כך שקט .קרוב לוודאי פיגוע דקירה שנוטרל.
בבת אחת שובשו תוכניותיי.
פתחתי בריצה מהירה לעבר חייל מג"ב בעמדה הסמוכה למערת המכפלה.
"מאיפה הירי? איפה היה הפיגוע?"
"במחסום 'בית מרקחת' .חייל נפצע".
הבחנתי בחיילים שרצים לעבר הצומת של 'חסם בית מרקחת' ,שנמצא לא הרחק
ממערת המכפלה .סביב מקום הפיגוע כבר התגודדו ילדים ערביים סקרנים .מורה ערבי
עמד בפתח בית הספר הסמוך והחל לצעוק לעברם" :רוח אל בית!" (בערבית – לכו
הביתה) ,אך הילדים לא התייחסו כלל לדבריו וניסו שוב ושוב להתקרב למקום הפיגוע.
בינתיים דהרו אמבולנסים וג'יפים צבאיים אל מקום הפיגוע .ניגשתי אל הילדים
הערביים וקראתי להם להתרחק .הפצוע היה עדיין במקום ,והיה צורך לטפל בו
ולפנותו" .התגודדות מסביב לזירת האירוע שעלולה לגלוש להפרות סדר – זה
הדבר האחרון שצריכים כאן עכשיו" ,חלפה מחשבה במוחי .ואכן ,כשהגענו ל'צומת
גנדי' ,ליד תחנת האוטובוס הסמוכה למערת המכפלה ,כבר הגיעו למקום ערבים
נוספים ,גברים ונשים.
פני הערבים שהתאספו שם היו מוכרות לי .מאז שנרצח הגנן של מערת המכפלה,
גנדי קופמן הי"ד ,בידי מחבל שתקף אותו בסכין ,הם נהגו לצאת כל ערב לצד
הרחוב ,לסדר כסאות ,ולשבת מול תחנת האוטובוס .עד לא מכבר המקום היה
שומם למדי .היו שם רק חורבות מטות לנפול ואוכלוסייה ערבית דלילה מאוד,
ביניהן גם חורבות עם סימנים שהעידו כי יהודים התגוררו בהן ,כמו שכבות עבות
של טיח כחול ,שבו נהגו היהודים לסייד את בתיהם לכבוד החגים .עתה מתגוררים
שם ערבים רבים שקודם לכן לא היו שם.
חברון שוברת שתיקה | 215
