Page 237 - dig_all
P. 237
הרוקח
"אנחנו הבנות של הרוקח בן ציון גרשון" ,אמרו שתי נשים מבוגרות והצביעו על
הבית שבו גרו בילדותן .באותה שנה ,תשל"ט ( ,)1979התקיים אירוע גדול ורב
משתתפים לציון חמישים שנה לפרעות תרפ"ט בחברון.
הרב אברהם זוננשיין ,שהאירוע התרחש לנגד עיניו ,היה אז תלמיד ישיבה צעיר:
"גייסו בחורי ישיבה ,ואני ביניהם .חיים מגני ז"ל (מדריך טיולים
שהדריך בחברון ובסביבתה) הכין אותנו להיות מדריכים באתרי חברון
הישנים .אני הופקדתי על 'בית הדסה' .מאות מבקרים הגיעו לחברון.
באחת הקבוצות שהגיעו היו שתי נשים מבוגרות בנות למעלה
משישים .כששמעו את ההסברים שלי התפרצו לעברי ואמרו' :אנחנו
הבנות של הרוקח ,בן ציון גרשון!'
הן סיפרו שאבא שלהם ,אף שהיה נכה והתקשה בהליכה ,היה קם בכל
שעה לסייע למי שבא לבקש את עזרתו ,יהודים או ערבים .בנותיו
הוסיפו לספר שכל זה לא עזר להם כשהגיעו הפורעים באותו יום מר
ונמהר .גם את ביתם פקדו הערבים בגרזנים ובאש".
גם ב'ספר חברון' 109ציינו את אופיו המיוחד של הרוקח שנרצח באכזריות:
"בן ציון גרשון היה רופא-רוקח מהאסכולה הישנה .מוצאו היה
מאיסטנבול ,והוא עלה ארצה כציוני ואידיאליסט כדי להשתקע בארץ
האבות ובעיר הקדושה שבה קבורים אבותינו .הוא היה חביב ואהוב
על הבריות ,אהב את התורה ,וכרופא עזר לכל מי שבא אליו לבקש
תרופה לחוליו .חכם בנציונצ'י (כך נקרא בפי כול) היה נותן לנזקקים
שאין ידם משגת תרופות ללא כסף ,ועצתו וטיפולו לרבים היו חינם
ומכל הלב .כל ערביי חברון וסביבתה היו מכירים לו טובה על שעמד
להם תמיד בעצה ובתרופות ,ולא אחת הציל חוליהם ממוות".
.109מתוך 'ספר חברון' ,עודד אבישר ,עמ' .160
חברון שוברת שתיקה | 221
