Page 283 - dig_all
P. 283
"אבל סבא יעקב ,עכשיו ,כשהנכד שלך שומר פה ,אנחנו לא צריכים שערים" ,אמרה
לו ענת כהן ,תושבת היישוב היהודי.
"שומר ישראל ...גם אנחנו אמרנו כך ,וזה לא תמיד מספיק .לכן חייבים
תמיד ...גם אני הייתי במשטרת היישובים העבריים בזמן הבריטים.
היו לנו קשרים טובים עם הערבים .היה מסחר איתם והיינו נוסעים
אליהם לכרמים .תשאלו איך בכל זאת התחילה פה השחיטה? הסיפור
של הר הבית התחיל ב ...1936 ,1929 ,1921-הר הבית היה התבערה
שאותה הבעירו בכל מקום.
דווקא פה ,בחברון ,לא היו יחסים קשים ,אבל הדבר הגרוע שאירע
הוא שבאותה שבת לא היה אף שוטר אנגלי ,רק ערבים .שני שוטרים
ערביים עם מקלות באו לקחת אותנו מכאן.
בפרעות הייתי לפני בר מצווה ,בן אחת עשרה וחצי .אבא היה אחראי
על המקווה .ביום שישי הערבים אמרו לו 'לא כדאי לך להסתובב' .הוא
בא הביתה כאן ,מהמדרגות שעל יד בית הכנסת ,ואמא ישבה .הוא
רעד כולו ולא יכול היה לחזור ,אז אני הלכתי חזרה למקווה וסגרתי
אותו .אחי היה שם ,וחזרנו יחד.
בשבת בבוקר בקושי היה מניין וחצי בבית הכנסת 'אברהם אבינו'.
הספקנו להוציא את קדרות החמין והתחלנו לאכול את סעודת השבת.
כשעלינו לגג ראינו שבחוץ רצים עם חבילות וחפצים .לא ידענו מה
קורה .התחלנו להגיד לאבא' :תראה ,משהו קורה פה!' אבא הוריד את
כולנו לבית הכנסת וסגרנו את הדלת ,זו שאמרתי לך שהייתה פה.
מהחלונות ראינו שבאים ערבים בריצה .התחלנו לברוח לצד השני,
ששם היו בתים הרוסים מרעידת האדמה .הסתתרנו כולם שם ,אבל
שני ערבים עם גרזנים מצאו אותנו .במקרה ערבי אחד הכיר את אבא
ואמר לשני' :תעזוב אותם .ניקח את הכסף ואת הזהב' .הערבי רצה
לקרוע לאמא את השרשרת ,אבל היא הורידה אותה ונתנה לו .לאבא
היה שעון זהב .הוא נתן להם והם הלכו.
אחרי שהלכו אנחנו נשארנו כאילו תקועים באדמה מהפחד .אחותי
הקטנה שהייתה בת שנה לא הוציאה הגה ולא בכתה .הפחד היה נורא.
ואז שמענו קולות' :יהודים צאו החוצה!' בהתחלה חשבנו שזה תכסיס,
אחר כך לאט-לאט התחלנו לצאת .הוציאו אותנו למרכז ,ליד המאפיה,
והגיעו לשם שני שוטרים ערביים עם מקלות .התאספו ברחבה כעשרים
איש ,והשוטרים לקחו אותנו ַּבשביל פה .כשעברנו ליד בית הכנסת ראינו
חברון שוברת שתיקה | 267
