Page 284 - dig_all
P. 284
חתיכת ספר תורה קרוע ואבא רצה להרים את זה .השוטר צעק עליו:
'הצלת את הנפש שלך ואתה רוצה לקחת רכוש?!' הוא לא הבין כמה זה
היה יקר בשביל אבא .יצאנו מהמאורה ועברנו את השוק .כל הערבים
התחילו לשמוח ולמחוא כפיים ,ואנחנו עוברים כמו עדר – שוטר אחד
מקדימה עם מקל ושוטר שני מאחור עם מקל .הייתה זו חוויה קשה
ומשפילה ,אבל עדיפה על פני מוות .כשהגענו לבניין המשטרה ישבנו
על הארץ ,על מחצלות או שטיחים שהביאו.
בערב ,במוצאי שבת ,עלו אנשים למעלה להתפלל ערבית .זה היה
החודש של תשעה באב ,והתחילו בכי וקינה .לא ידענו מה קורה עם
האחרים ,לא סיפרו לנו כלום .כמה מתו? מי פצועים? אפילו ללוויות
לא נתנו לנו ללכת".
"הבן של גוזלן עם הנכד נרצח" ,סיפר יעקב וקולו נשנק כשסיפר על דודו ,אחי אמו,
ובנו שנטבחו:
"כשהייתי בהגנה ,כמה שנים מאוחר יותר ,שאלתי אם הגיעו מההגנה
והציעו עזרה .ענו לי שהרבנים התנגדו .הם אמרו שהם חיים בשלום ולא
רוצים שנגיע .ואני טוען שגדוד אחד קטן של עשרה חיילים היה מציל
את המצב ,אבל לא היה .אפילו שוטר בריטי אחד לא היה בתחנה".
"איפה המדרגות?" חיפש יעקב זרחי בחדרי המוזיאון של 'בית הדסה' ,כשהוא
כמעט רץ לפני מלוויו.
"מדרגות?"
"אני מדבר על המדרגות שדרכן הייתי מגיע כל יום מהגטו ,דרך הקסבה ,לכיתה
שלי בתלמוד תורה .היו פה מדרגות".
"זה נכון" ,הסביר אחד המשתתפים בסיור" ,הכניסה המקורית לבניין היא מכיוון
'השללה הקטנה' שמסתעפת מהקסבה .רואים זאת גם בתמונה .בחדר הרביעי של
המוזיאון הייתה פעם במה שנבנתה בהוראת הצבא ,כדי לסגור את הגישה למדרגות
המובילות לכיוון השוק שב'שללה הקטנה' .היום נכנסים לבניין מהצד השני".
"פה רואים את אבי! בתמונה הזאת רואים את נתנאל מזרחי ,אבי" .התרגש יעקב
זרחי כשהצביע על תמונת בית הכנסת 'אברהם אבינו' שצולמה לפני שהירדנים
הרסו אותו" .הנה אבי יושב על הכיסא בבית הכנסת 'אברהם אבינו' ,בדיוק הכיסא
המשוחזר שישבתי עליו".
במהלך הסיור נפגש יעקב עם ילדי היישוב היהודי .כמה מהם חזרו מעבודה
בכרמים של שדה כלב במזרח חברון .למראה הילדים הנהן יעקב בראשו" .זו
| 268חברון שוברת שתיקה
