Page 101 - Step and repeat document 1
P. 101
חזק .הפסקה קצרה ואז אנחנו גומרות יחד שוב ,בעוצמתיות .אני
אומרת לה "את מוצאת חן בעיני ,את מחרמנת אותי בטירוף",
והיא צוחקת .אנחנו מתחבקות .כבר ממש מאוחר ואנחנו יוצאות
בריצה למעבורת .בדרך אני מותשת ,שמחה .הפעם אני לא
מדובבת את נהג המונית ,וגם היא לא .אנחנו מספיקות לעבור את
המכס בדיוק בזמן .בדרך חזרה אנחנו יושבות אחורה ,רחוק מכל
שאר הנוסעים .אנחנו מכרסמות קרקרים ושותות תה ,מסתכלות
מהחלון על הנהר החום ומדברות בקול נמוך .היא מספרת לי על
כל מה שהיא צריכה ללמוד בשבוע הקרוב ,ומבקשת שאסיים
להקריא לה את "השוטר של העכברושים".
אנחנו מגיעות ליבשה ואני יודעת מה עתיד לקרות אבל לא
מוכנה ,לא יכולה להיפרד .הריח שלה עדיין מחזיק בי ,מסחרר
אותי .כמוצא אחרון אני מציעה שנאכל יחד ארוחת צהריים,
והיא מסכימה .אחרי האוכל אנחנו נשארות לשבת ליד השולחן
בלי לדבר .העייפות והאינטנסיביות של הימים האחרונים
משאירות אותנו אילמות .אי־השקט שלי מתמוסס ,המתח שאחז
אותי מתרופף .אנחנו יוצאות ונפרדות בתחנה .כשאני עוברת
את השער המסתובב בכניסה לרציף אני מבינה .כל זה היה יותר
מדי ,מוגזם ,מופרז .גם אם נרצה לא נוכל להתעלות על סוף־
השבוע הזה .מעכשיו והלאה כל מה שיקרה יהיה רק גרסאות
דהויות ופגומות של הימים המושלמים האלו .כשהרכבת
מתחילה לנסוע אני רואה אותה מתרחקת מהרציף.
אחרי איזה זמן אנחנו נפגשות שוב .על הגדה של אותו נהר.
יש לנו אוכל ושתייה ,הטמפרטורה מושלמת ,שכובות על הדשא
בשמש אנחנו מרגישות את הרוח על הפנים .אנחנו כמעט לא
101
