Page 105 - Step and repeat document 1
P. 105
אני שנסעתי לבד מ ָלה ָמִריס ָקל עד ערבת ה ּפ ּו ָנה בשלושה
אוטובוסים מתפרקים ומסריחים מתרנגולות ו ִמ ּכפר ,בסוף אני
עומדת מול ה ָּפראמ ֹו השומם הזה והעננים מלחכים את האדמה.
אני שבאתי להביט בהרים ההם שבזיכרון שלי :כסופים וקרים
על רקע הכחול הפראי של הגובה .על רקע ענני הכותנה כמו
הציור של ק ֹונסט ּבל שדי ַאס נתן לי במתנה בגלויה ששלח
מלונדון.
אני שנסעתי לבד כדי לראות את השיחים ואת עשבי ה ַּפמ ַּפס
כנגד השמש ,לראות אותם מתכופפים לקצב רוח ה ָּפראמ ֹו,
שהיא קפואה ומייבשת את השיניים ואת העיניים ומעיפה גם את
השיער וזוקרת את הפטמות לא חשוב בכמה שמיכות ומעילים
מתכסים.
אני שרציתי לראות שוב את המרחבים העצומים כמו סדינים
של עור זהוב ,כמו גב חסר חוליות ,מכוסים צמחייה דלילה
שמהבהבת ומתנועעת כמו ים ,והתפרחות הזעירות שמתעקשות
בסלעים :אלמוגים שאבדו ברמה ,גידולים ימיים ,אדומים,
ירוקים ,צהובים ,בצבע טורקיז ובצבעים אחרים שעדיין אין
להם ֵשם בִריק העיקש הזה ,בנוף הקפוא והחשוף מכל הנופים
האבודים שבעולם הזה.
אבל הכול היה אפור .חיפשתי את הר הגעש ַאנטי ָס ָנה ,חיפשתי
את ה ָּפראמ ֹו הפוך על פני המים הסבלניים של ָלג ּונת ַּפר ָקק ֹו ָצ'ה,
וכלום .זה היה גוש עצום בצבע עפר שכיסה הכול ,כיסה אפילו
105
