Page 107 - Step and repeat document 1
P. 107
הסתכלתי על הפיצ'ינצ'ה והתיישבתי בטקסיות מול החלון
כדי לקרוא מה כתוב בגלויה .מה הוא כתב לי ,מה .משפט
חידתי שישאיר אותי שבורה עוד יותר ,כמה שורות של חרוזים
גרועים שיעזרו לי לאונן .השליטה הטהורה הזו ממרחק ,לגרום
לי להפסיק להבין את העיר כי הוא כבר לא שם ואין לי מה
לחפש אותו ברחובות ,לטרוף כל מדרון בעיניים לטושות כדי
לא לפספס כלום .הוא נסע ללונדון ועכשיו הוא שולח לי
גלויה מדי פעם .הפסקתי לצאת החוצה ולטייל בטבע כי אני
לא יכולה למצוא אותו שם .נשארתי בבית וחיכיתי לגלויה,
חיכיתי לטלפון .בחג המולד הוא התקשר :הייתי רוצה שתהיי
כאן הלילה כדי לחרוש את הרחובות יד ביד ואחר כך להזדיין
(הוא אמר "לעשות אהבה") בעליית גג ,פיכחים .כעסתי ורציתי
לשאול אותו אם גם הוא מפנטז לפני השינה על לזיין אותי
בתחת כמו פעם .הבתולים המפוקפקים ההם שוויתרנו עליהם
בשמחה וכאילו בלי דעת במלון קטן בק ּו ֶאנ ָקה לפני אלף שנה,
לפני מיליון .לא העזתי .תמיד הלא הולם ,תמיד האיפוק ,הפער
הזה שאני נושאת אתי תמיד כמו בית.
שבוע אחר כך שוטטתי במרכז ,מהופנטת מהפיצ'ינצ'ה
שנראה כאילו הדביקו אותו לפתח הבתולי שנפער בכיכר סן
פרנסיסקו אם מסתכלים מפינת הרחובות גר ִס ָיה מ ֹוֵרנ ֹו וס ּוקֶרה,
נגיד מהכניסה לקפטריה מ ֹו ֵדל ֹו :ההופעה הזו של ההר ולגיון
ענני הערב השחורים שלו ,כמו קולאז' גרוע של מתחילים,
הקירות העתיקים הלבנים או הוורודים ברקו באור זר ,חזק
מאוד ,כאילו האירה אותם שמש של כוכב אחר .ומאחור ,או
ממש שם ,בצד ,דבוק בלי מעברים ,גהר הפיצ'ינצ'ה על האדמה,
107
