Page 108 - Step and repeat document 1
P. 108
משחר לטרף .את חזיונות קץ הימים ששקעתי בהם קטע הקול
של דיאס מתוך זמזום הצבאות ,כמעט אוושה נישאת ברוח,
אבל לי היא פילחה את המוח והרעידה את השרירים ואת קצות
האצבעות .כמעט מזויף היה ההד הזה .לפני שהצלחתי לחשוב
שהכול חלק מאותה אשליה (ההר ,האור הבדיוני ,הפתח המיני
בנוף ,האובססיה העלובה שלי) ,ראיתי אותו הולך על המדרכה
ממול ,חורש את הרחוב כמו שהוא היה אומר ,עם אישה .שניהם
צוחקים ומחזיקים ידיים .אתה לא בלונדון ,יא בן זונה? אתה לא
בצד השני של העולם ורוצה שגם אני אהיה שם?
כשירקתי קללות באמצע רחוב ְס ֶיי ֶטה קר ּו ֶסס ,ממש שם,
בין ַסגַררי ֹו ו ָלה ק ֹומ ָּפני ָיה ,כשכמעט נגררתי בקהל מצחין של
אנשי דת ופקידים ומוכרי דמויות שעווה ,שם ,רגע לפני הסוף,
רגע לפני שאראה את הבקיעה של הכול בין האור החומצי,
המואפל ,הלבן־פלורסנטי של הקירות והשחור של העננים
מאחורי הפיצ'ינצ'ה :באותו רגע ,שם הרגתי אותו .הפלתי את
המטוס שלו בחזרה ללונדון ופתחתי לו את החזה ,מחצתי אותו
באוטובוסים הרועשים שעברו וירקו לי את העשן בפרצוף
כשהבטתי בזוג המומה ,ויותר מכול ,הכי טוב :חתכתי לו את
הגוף לשניים ,השארתי אותו פתוח כמו איור באנציקלופדיה,
במכת ברק מדויקת שירדה משמים ,מהמערבולת ההולמת של
הפיצ'ינצ'ה .ככה פתוח לקחתי אותו כדי להתכסות בו בלילות
ולהשגיח עליו מקרוב .בבשר הזה צריכה להיות התשובה לנוף
הנורא ששוכן בי .נוף לנוף אחר ,ושלו הוא נוף ההתפרקות
והנדיבות של מה שנפתח ומתמסר ,של מה שמתרבה .הבשר
החשוף מתנתק מהעור כדי לצאת לחפש לו צורה :זה הפלא שבו.
108
