Page 110 - Step and repeat document 1
P. 110
אני הולכת כמה צעדים בערפל ובוכה מרוב יובש .אני משחקת
בניסיונות לא למצמץ כדי לא לראות את הבן שלי ,לא לחזור
לתמונת החיים שיצרתי אחרי שהרגתי .באתי לחפש מת כדי
להניח לזיכרון החי יותר ,זיכרון בני שנראה ישן ,עם כובע הבד
שחבשו לראשו ,מוגן מכל מה שהורס ,מוגן מהחיים .קטן כמו
שגם אני קטנה בין הערבות האלה שכאן ,החבויות בין העננים
הרבים.
לפעמים אני שוב חושבת על האיזון ,על ההשתוקקות
שיתקיים .רוב הסיכויים שהתוצאה לא היתה יכולה להיות
לטובתי .אז אני חושבת שיותר טוב שלא יהיה איזון ,שכל
הסיפורים יהיו כוזבים וכל הנופים אכזריים .שלעולם לא תהיה
משמעות ושככה אוכל לדמיין שהוא משתמש בי כמו חריקה
אחר הצהריים ,כמו משהו קל שחולף ונשכח כמו ציפור בלי
צבעים .חושך אפל מאוד מקיף אותי ועכשיו אחת־עשרה בבוקר.
לא אראה היום שום שמים ואצטרך לעצום עיניים כי האוויר
כאן צורב כמו ברזל מלובן .אצטרך לעצום עיניים ולראות את
הפראמו ההפוך ,הזוהר כפלא ,שמתעקש בפנים בכל עפעוף.
110
