Page 109 - Step and repeat document 1
P. 109
ומכיוון שהוא אף פעם לא מוצא את הצורה שלו ,והולך תמיד
למקום אחר ,ויכול תמיד להמשיך לחשוף את היופי הרקוב שלו,
הוא נצחי כמו העולם.
עם התמונה המתוקה הזו הלכתי הביתה וקרעתי את כל
המכתבים והגלויות של דיאס ,משוכנעת בטקס ההיטהרות
הפרטי שלי ,בלילה הש ֵלו של קיטו .הכוכבים שוב זרחו
והפיצ'ינצ'ה איבד את המראה המאיים שלו .ראיתי אותו מהחלון
שלי ,עטוי שמיכה מטפסת של נקודות מאירות ,ואמרתי בשתיקה
שלפחות זה יהיה אתי תמיד .הר הוא רקמת שריר ,הוא משאבת
דם .הר הוא ציפור שחוזרת לחלון בדייקנות כל יום כדי לוודא
את המשכיות השעות ,כדי להרחיק את הכאוס .הר הוא גוף ,הוא
קמט בגוף עצום חסר ראש.
בפעם הבאה שהזדיינתי עם דיאס לא גמרתי ,גם הוא לא .לא
הרגשתי כלום ,אפילו לא גועל .היה ברור שהרגתי אותו .עכשיו
כשאני מחפשת את השמים שהוא שלח לי מלונדון קצת לפני
שמת ,העננים מאפילים על הכול .גם השמים האלה כבר לא
קיימים .אני מחפשת את השמים האלה בטמטום כמו שמנסים
להחזיר לחיים מת שלפני כמה שניות עוד מצמץ .אני מחפשת
בייאוש אבל גם בכישלון שמגולם בכל סנטימטר של החיים
שדוחפים אותי .באתי ַל ּפ ּו ָנה לחפש שאריות של משהו מת :הרטט
הרך של השמים הכחולים של הפראמו ,ניצוצות שמש בלתי
אפשרית על השיחים .אבל עכשיו דועכים פסי העשן האחרונים
בחוגי השמים העמומים .אבל עכשיו אני כמו נוסעת בודדה
בחרטום סירה ,בחרטום השומם של סירה .הרגתי ואני עדיין חיה:
עכשיו אני מחפשת בשלג משהו שימנע ממני לעצום עיניים.
109
