Page 267 - Step and repeat document 1

‫ושאני הולכת למים והיא פותחת את שפתיה ומסננת חיוך ואני‬
‫מזדרזת וקופצת למים בעצבנות והילד שעכשיו צולל מושך‬
‫לי ברגל ובשעה שאני מרחפת בתוך המים אני חשה בחדירה‬
‫הקלה של המים לתוך החור ומגע ידיו הקרות של הילד בגוף‬
‫גורם לי להתאוות לכול‪ ,‬לכל מה שסביבי‪ ,‬תיגע בי שוב אני‬
‫אומרת לו‪ ,‬תחזיק בי והוא צוחק והשיניים שלו מבהיקות והוא‬
‫נוגע בקרסול שלי והמילה דודה שיוצאת מפיו נשמעת שוב כמו‬
‫הרחם השומם שאני‪ .‬הפעוט סיים לינוק וכשמרימים אותו הוא‬
‫פולט טיפת חלב שניגרת לה בין השדיים‪ ,‬היא מורחת את זה‬
‫כאילו זה קרם שיזוף ומסתכלת בפרצוף מוטרד שאני לא מבינה‪.‬‬
‫הפרצוף המוטרד הזה של כל אם הוא פרצוף שמחוץ לעולם‪ .‬לא‬
‫יהיו לי ילדים‪ ,‬איזו הקלה‪ ,‬מהרחם שלי יצאו רק ׂשערות‪ .‬יש לי‬
‫ׂשערות כל כך ארוכות בווגינה שאני מרגישה כאילו הן יוצאות‬
‫מהבטן‪ ,‬גזרתי אותן כדי לבוא לחוף הים אבל הן לא מפסיקות‬
‫לגדול‪ .‬היא אוחזת בתיק הצד שלה ועם התינוק בזרועותיה פונה‬

‫אל הדשא המלאכותי‪ .‬הים נמצא במרחק‪.‬‬
‫בלילה אני לא מצליחה לישון‪ .‬נדמה שהבקתה נמצאת באמצע‬
‫הים ואני חשה שגופי מושלך אל תוך החשכה האינסופית הזאת‬
‫ושוקע‪ ,‬קול הים הוא אמא או אבא או מה שלא יהיה‪ ,‬קול הגלים‬
‫הנשברים על הסלעים לא מרדים אלא מבעית אותי ואני מתה‬
‫מרוב מתח‪ ,‬החור שלי מסוגל להכיל הכול‪ ,‬אני יכולה להכניס‬
‫לתוך הווגינה איגואנה והתשוקה עדיין לא תירגע‪ .‬הים הוא באר‬
‫בלתי נדלית‪ ,‬הוא מותיר אותי בהלם ומנפץ את חזי בשעה שאני‬
‫מדמיינת את האיגואנה מכרסמת לי בפות‪ .‬איך אנשים יכולים‬
‫להירגע ברעש כזה‪ .‬איך יכול להיות שיש אנשים שאוהבים‬

‫‪267‬‬