Page 268 - Step and repeat document 1

‫להיכנס לים‪ ,‬הגלים מעוררים בי סחרחורת על־טבעית וכשהם‬
‫עוברים דרכי אני מרגישה שהם לא יניחו לי והמאבק מותיר אותי‬
‫תמיד הרוסה‪ .‬אני יוצאת בשן ועין ונושאת את גופי‪ ,‬מצילה‬
‫אותו מהאסון ועם טונות של מלח שקורעות לי את האף לגזרים‪.‬‬
‫כל המים האלה יחד משמידים‪ .‬עכשיו רגלי המיטה שוקעות‬
‫בלב האוקיינוס‪ ,‬המחשבה על גופי שרוע על לוח נטוש בלב הים‬
‫הפתוח הזה לא נותנת לי מנוחה‪ .‬ארוחת חג המולד היא רעשים‬
‫ומזמורים מגוחכים על הצוק הזה והמשפחה טורפת הכול‪ ,‬הם‬
‫אוכלים את החסילונים ואת הדגים בלי העיניים ואת הרטבים‬
‫הצהובים והילדים מחריבים את ניירות העטיפה וחוזרים לצווח‬
‫ואני לא מפסיקה להביט בה ולרייר‪ .‬השנה אמא ואבא והדוד‬
‫והדודה והאח והאחיינים ושאר הדודים התקבצו בחוף‪ ,‬שנה‬
‫ראשונה בלי סבתא‪ ,‬החליטו לעשות את חג המולד בחוף הים‪.‬‬
‫בום‪ .‬יומיים בבקתה עם המשפחה‪ .‬אני בסעודת חג המולד‪.‬‬
‫יושבת עם ילד על הברכיים‪ .‬אני מדמה לעצמי לרגע שזה הבן‬
‫שלי אבל אז היא מופיעה בשמלת כותנה שחורה‪ ,‬שדיים בלי‬
‫חזייה‪ ,‬עם כוס יין‪ ,‬ואומרת איזו יפה את עם הילד והילד הופך‬
‫לגוש כבד שאני רוצה שיהיה שלי‪ .‬לדבר הזה קוראים ילד‪ .‬אני‬
‫מחבקת אותו בחוזקה אבל הוא רואה את אמו ובוכה שתניק אותו‪.‬‬
‫הדוד מתעקש שזה הרגע להרים כוסית ובראשי עולים נאומים‬
‫מלוכלכים‪ ,‬זה אחרי זה‪ .‬הדבר היחיד שיש לנו הוא המשפחה‪,‬‬
‫אומר הדוד בעיניים מזוגגות‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬מה שנותר הוא‬
‫המשפחה‪ ,‬הוא שב ואומר ותולה בי מבט עצוב‪ .‬ברגעים הקשים‬
‫מה שיש לנו הוא יקירינו‪ ,‬מתעקש‪ ,‬החברים בוגדים‪ ,‬העבודות‬
‫נגמרות‪ ,‬הכסף אוזל‪ ,‬אבל המשפחה נשארת‪ ,‬הוא שוב מביט בי‬

‫‪268‬‬