Page 269 - Step and repeat document 1

‫והכוס מורמת ביד ואומר לחיי האמהות ואחרי זה נותן בי מבט‬
‫חטוף אחרון והגרונות לוגמים עד תום את הכוסות‪ ,‬הייתי צריכה‬
‫לחייך אבל למען האמת מה שיצא לי מעומק הקיבה היה בחילה‪.‬‬
‫הנאומים מסתיימים ואני קמה והמעיים מקושקשים בתוך הבטן‪,‬‬
‫מפוטמת מהמילה משפחה‪ ,‬עומדת להקיא‪ .‬אני יוצאת לעשן‪.‬‬
‫היא בוכה‪ .‬אני שואלת אותה והיא עונה משהו מטומטם בנוסח‬
‫שבעלה אף פעם לא הפסיק עם הקוקאין‪ ,‬כל השנים האלה היו‬
‫שקר אחד היא אומרת‪ ,‬הרגע מצאתי קוקאין בכיס שלו‪ ,‬שקית‬
‫עם קוקאין‪ ,‬אני אף פעם לא בודקת לו בכיסים‪ ,‬אבל האמת היא‬
‫שזה הילד מצא את השקית ולקחתי קצת ואמרתי לו זה מלח‪.‬‬
‫הסיפור נשמע לי מגוחך למדי ואני לא יכולה שלא לפרוץ בגיחוך‬
‫מעורבב בעשן אבל אני אומרת לה מצטערת‪ ,‬כמה חבל‪ ,‬והיא‬
‫תולה בי מבט של אי־הבנה‪ .‬או של אי־אמון‪ .‬או של שותפות‬
‫לדבר עבירה‪ .‬היא אומרת לי בואי נלך מכאן ואני רואה את ידיה‬
‫רועדות‪ ,‬ידיים שחומות‪ ,‬ציפורניים צבועות ואני אומרת לה טוב‬
‫והיא אומרת לי אני לא רוצה לבלות את הלילה כאן והכול נהיה‬
‫מעורפל‪ ,‬כי אני לוקחת את המכונית ורואה את אח שלי יוצא‬
‫מהבקתה ונשאר עם הים‪ ,‬הוא והלילה השחור זה הדבר האחרון‬
‫שאני רואה מהמראה האחורית כשאני נוהגת למלונית שנקראת‬
‫עיקול המזלות‪ ,‬שנמצאת בכביש בדיוק בעיקול שלפני הבקתות‬
‫שאנחנו לנים בהן‪ .‬בכניסה נחים שני כלבים אחד צהבהב ואחד‬
‫שחור והיא מביטה בי בתימהון‪ ,‬אך אני שוב מבולבלת כי המבט‬
‫שלה עשוי באותה מידה להיות מבט של שביעות רצון‪ ,‬ואני‬
‫אומרת לה בואי נשתה משהו ואז אישה קטנה נותנת לנו מפתח‬
‫ובקבוקון של רום‪ .‬אנחנו נכנסות אל החדר והיא תולה בי מבט‬

‫‪269‬‬