Page 73 - Step and repeat document 1
P. 73
מהאוניברסיטה הפרטית ,וגיליתי אשנב פתוח; מבטי נמשך
פנימה .ברקע היה חדר המתנה נחמד ונוח ,שלא התיישב עם
המסדרון השרוי באבל ,ובהמשך זוג דלתות נהדפות שנפתחות
באמצע כמו בפאב ,ודרכן אפשר היה לראות ,ישר מולי ולא
רחוק כל כך ,זוג רגליים של אישה בגרביונים מתוחים ונעליים
שחורות חדות חרטום וגבוהות עקב .הזזתי את גופי כדי לראות
טוב יותר .מאחור היו המכשירים של משלח היד מעורר האימה.
הרגליים הצעירות המשוכלות הללו הציגו צד של שריר וקצה
של חצאית .נזכרתי שבמפגשי חברים אמרתי בכמה הזדמנויות
שאני לא מדמיינת את עצמי מסירה גרביונים מאישה .אני
מקשרת את פריט הלבוש הזה למילים כמו מתוק להחריד,
מלאכותי וזול ,גם אם הוא מוצג בחלון ראווה בחנות "ארמני"
בשדרה החמישית בניו יורק ,או על הגפיים של לייזה מינלי
בסרט "קברט" .בעיני יש לו טעם חלקלק .גרביונים ...אני מורידה
גרביונים ...איזו וולגריות ...למרות ההסתייגות נדבקו העיניים
שלי אל הרגליים ההן בעל כורחי ,מתוך משהו שבין סקרנות
להיפנ ּוט .אבל הייתי מוכרחה לקטוע את הדחף להביט ,והפניתי
את הראש ,כאילו הוטל עלי לתלוש בכוח זרועות נצמדות של
תמנון ,בחזרה אל מסדרון הרפאים ,רק כדי לקרוא שוב" :ד"ר
פבלו רואיס ,פסיכואנליטיקאי".
הרצפה של אריחי הגרניט השחורים־לבנים הישנים בהקה.
מה עושה האישה הזו עכשיו? כיוון שהיא ה ְמענה המתוקה ,היא
כנראה לא עובדת; היא כנראה מדברת בטלפון ,נטיית הגוף
שלה והתנועות הקלות של הרגל המורמת מצביעות על כך .אלה
לא היו נדנודי רגל עצבניים ובלתי נסבלים של אנשים כאלו
73
