Page 72 - Step and repeat document 1
P. 72
שזה עתה עליתי בהן .המנורות העלובות התלויות במסדרון
נסכו עגמומיות של בניינים ישנים שתאורתם לא הותאמה
לחלל המעברים .השהיתי את מבטי על הלוחיות הקבועות
בקיר שמאחור .היו שם שתי מרפאות שיניים; בשמאלית עבדו
שלושה רופאי שיניים מאוניברסיטה פרטית יוקרתית; ובזאת
שמימין ,שניים מאוניברסיטה ציבורית .תקועים ביחד ולא מתים
זה על זה ,חשבתי .בלי כל תקווה חזרתי אל הדלת האסורה;
על הלוחית קראתי" :ד"ר פבלו רואיס ,פסיכואנליטיקאי".
אף פעם קודם לכן לא הבחנתי בפיסת הלוח האקרילי הזה.
למה לא "פסיכואנליטיקאי" וזהו ,שאלתי את עצמי; מטפל
פסיכואנליטיקאי לא חייב לכנות את עצמו דוקטור ,ודאי לא
המטפל שלי ,שהוא כל כך לא יומרני; מכל מקום ,עד עכשיו
הוא נראה לי כזה .מישהו אחר ,אולי אשתו ,דאג להכין את
השלט הזה .אפשר גם לשער שלפני שלושים שנה איש ב ֵמ ֵד ִיין
לא ידע מה בדיוק המקצוע הזה ,ואולי הוא רצה להציג לכל
הפחות איזו קרבה מקצועית לשכנים שלו.
הבטתי בשעון ,השעה הייעודה כבר חלפה ,המסדרון עדיין היה
שומם; בכל השנים נתקלתי פה ,לכל היותר ,בשלושה אנשים.
ערב קודם לכן הלכתי לאופרה כדי לאשש את התחושה שלי
שאין בעיר הזאת אפשרות להעמיד הפקה ראויה של "אאידה".
למעשה ,חוסר הביטחון הבימתי שלנו לא עומד ברוממותו של
"מארש הניצחון" ,ומה שהוצג דמה לחגיגת "יום ראשון של
הדקלים" הקתולי בכפר קטן .חזרו אלי הרחמים והצער על
הזמן האבוד ועל השעה המאוחרת שנשארתי בה ערה לשווא.
הטיתי את ראשי בכיוון הדלת הצדדית ,זאת של רופאי השיניים
72
