Page 10 - הזמן של אנני - יודי מרטון
P. 10
הזמן של אנני |10
לפטיש חמישה קילו והנפתיו בזעם נורא .הטחתי אותו בכל כוחי באובייקט,
מקווה שברוב טיפשותי וחוסר המקצועיות שבי הדבר יצלח בידי.
נחשו.
חוץ מלקבל החזר כואב ,נוקב ודואב מידית הפטיש לכתפי ,לקוביית
הפלאים האלימות שלי לא הזיזה בכלל.
בשלב הזה בן אדם נורמאלי ובעל הגיון בריא ,היה לוקח את עצמו טס
לארצות הברית ומוסר את הקובייה למדעני החלל בנאס״א ,בתקווה להביא
מזור לאנושות ולקדם את חקר היקום ותושביו הנסתרים מאיתנו ,כי אנחנו סוף
סוף לא לבד .אבל חשבתי שאשתי תתנגד להוצאה המיותרת הזו וגם רוב
הסיכוי שהם לא ידווחו לי מה באמת הדבר המסתורי הזה.
החלטתי לנוח מהמחקר החדש שלי ,עטפתי את הקובייה בסמרטוט
והנחתי אותה במגרה בהמתנה לבאות.
במקום זה התחלתי לסדר את שולחן העבודה ,בכדי להתרכז במשהו
אחר ולעזוב את ההתנהגות הילדותית וההרסנית שלי ,ובכדי להתחיל לפעול
בהגיון ובצורה מקצועית על מנת לפתור את חידת הקופסא.
אמרתי לעצמי ,שבמידה ובאמת זו היא מתנה מעולם אחר ,אז רוב
הסיכוי שזה דבר מתוחכם ולכן דרכים לא קונבנציונליות אולי יפתרו את
הבעיה.חשבתי לנסות מוסיקה ומוסיקה של הביטלס נראתה לי כמו הדבר
הנכון ,כי זה מה שאני אוהב .עליתי למעלה והבאתי את האייפד שלי ואת רמקול
הבלוטוס' המשובח שלי ,התחברתי ל tuneinוחיפשתי תחנה עם שירי
החיפושיות -עוצמה מרבית לכיוון הקופסא והניסוי הראשון והאינפנטילי
להפליא שלי -לא צלח בידי.
שלב ב׳ היה הזוי קצת יותר מקודמו ,מוסיקה של שנברג ומוצרט וקצת
טכנו ואפילו רעשים כצפירות אמבולנסים -הכישלון המהדהד היה ברור,