Page 8 - הזמן של אנני - יודי מרטון
P. 8
הזמן של אנני |8
כבר דמיינתי את מטבעות הזהב המרשרשים ,אבל לא כלום ,שום רעש לא בקע
ממנה .הצמדתי את אוזני ודפקתי עליה קלות .הקופסא לא השמיעה קול חלול
והחומר שממנו הייתה עשויה לא היה נהיר לי בדיוק -לא פלסטיק ולא מתכת.
המסתורין היה בשמיים .היה לי ברור שזו לא סתם קובייה של
משהו .עלה במוחי הרעיון שאולי זו הקופסא השחורה של איזה שהוא מטוס
שנפל ,אבל נזכרתי שהקופסאות האלו בעצם כתומות לצורך זיהוי קל מרחוק
ובטוח שהן לא מושלמות כל כך .המשכתי לפנטז וחשבתי שאולי היא הגיעה
מהחלל החיצון ,אולי איזה שהוא מסר מישויות תבוניות מספירות אחרות.
בקיצור ,אחרי שגמרתי לבלבל לעצמי את המוח בשטויות ,שמתי אותה
בתרמילי והמשכתי לחפש אגדות נוספות על החוף .חוץ מחתיכת זכוכית ירוקה
ומלוטשת מגלי הים לא מצאתי דבר נוסף וגם אותה אגדתי בתיקי עבור אנני
שלי.
בשעה שבע וחצי נסעתי הביתה .השמש הקייצית החלה את עבודתה
הנצחית של צליית הנופשים בשעה שאני לשמחתי כבר הייתי בדרך הבייתה,
במעלה ההר והתחלתי להריץ במוחי מחשבות של "מה לעזאזל מצאתי?!",
ברור היה לי שזה היה דבר לא רגיל .חשבתי שאולי מצאתי פיסה מהמונוליט
השחור ,שהופיע בסרט אודיסיאה בחלל בבימויו של סטנלי קובריק על פי
ספרו של הסופר ארתור סי .קלארק ,שכה אהבתי והערצתי.
הגעתי הביתה היישר לארוחת הבוקר .כדי לצאת ידי חובה שאלתי את
אשתי את השאלה ״איך ישנת ?״ אך לא ממש חיכיתי לתשובה .התחלתי
לאכול ,שתקתי ובהיתי .אשתי שאלה אותי משועשעת ״איך היה בשעה
מוקדמת כל כך על החוף ? האם מצאת שם מאהבת בגיל העמידה ? אחרת למה
אתה כל כך שותק ומכונס במחשבותיך ?״ ,חייכתי ואמרתי לה שכן ,היא נרגעה
ושאלה אם החולצה החדשה שלה יפה .היא הייתה יפה ולכן לא נאלצתי לשקר.
הקוצים בישבני החלו לדגדג ,נשקתי לה לפני לכתה לעבודתה בכוונה רבה,
