Page 9 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪9‬‬

‫היא האירה לי פנים והלכה ‪ -‬אין צורך בעיזים חדשות‪ ,‬כאשר יש לי נושא כה‬
‫חשוב לפצח‪.‬‬

‫ירדתי היישר לחדר העבודה שלי והדבר הראשון שעשיתי היה לחפש‬
‫באינטרנט‪ ,‬באמצעות גוגל‪ ,‬איזה שהוא רמז על הקובייה‪ .‬כלום ולא כלום‪.‬‬
‫אחרי שיטוט של כשעה‪ ,‬החלטתי לנסות ולפרוץ את הקובייה המסתורית‪.‬‬
‫זכרתי את סיפור המנורה וניסיתי לפעול באותה צורה‪ .‬לקחתי פיסת בד‬
‫ושפשפתי אותה קלות בדופן הקוביה‪ ,‬אבל שום ג׳יני לא צץ ולא בצבץ‪ ,‬אוף‬

‫אני הזוי כל כך‪.‬‬

‫חזרתי להיות מהנדס אמיתי‪ ,‬לקחתי את הלופה שלי ‪ -‬עינית מגדלת של‬
‫שענים‪ ,‬והצמדתי לעיני‪ .‬חיפשתי על פני כל משטחיה של הקוביה איזה שהוא‬
‫רמז כל שהוא לחריץ או פתח או כיתוב מסתורי‪ .‬היא הייתה חלקה לחלוטין‬
‫וללא שום גבשושיות‪ .‬גם השחור הפחמי שלה היה מוחלט עד כדי כך שאפילו‬
‫אור חזק של מנורה לא חשף שום שריטה‪ ,‬קמט או שינוי בצבע‪ .‬לקחתי מברג‬
‫וניסיתי לשרוט אותה‪ ,‬החומר היה קשה מאוד וככל שניסיתי לא הצלחתי אפילו‬
‫לחרוץ בה אפילו שריטה‪ .‬חרט היהלום התעשייתי שלי‪ ,‬ששימש אותי בעבר‬
‫לצורך הדפסי הנחושת (אני חוטא לפעמים ביצירה) לא השאיר אפילו סימן‬

‫זעיר‪.‬‬

‫ההתרגשות שלי הייתה בשמיים‪ ,‬שום חומר עלי אדמות‪ ,‬הידוע לי‪ ,‬לא‬
‫קשה יותר מיהלום‪ .‬אולי באמת עליתי על משהו לא מהעולם הזה‪.‬‬

‫החלטתי לעבור לאמצעים אלימים יותר ‪ -‬פטיש ואזמל שטוח‪ .‬לא מדעי‬
‫בעליל‪ ...‬אבל הסבלנות שלי החלה לפקוע‪ .‬אני אפתח ואפרוץ את הדבר הזה‬
‫על אפו ועל חמתו! המכה הראשונה בפינת הקובייה הייתה קלה והפטיש נרתע‬
‫מהאיזמל כמכה על סדן‪ .‬הצליל היה עמום כמכה על עץ ושערו בנפשכם‪ ,‬עדיין‬
‫שום דבר לא קרה‪.‬מכות חזקות‪ ,‬חוזרות ונשנות‪ ,‬בזעם הולך וגובר‪ ,‬בכל חלקי‬
‫הקובייה‪ ,‬לא הואילו לי‪ .‬החלטתי שהתגלית חייבת להיפרץ ויהי מה‪ .‬עברתי‬