Page 21 - etmol 42
P. 21

‫יהוד‬                                                                                                          ‫המושבה יהוד ל ‪ T‬פתח־תקוה‬

                                                              ‫<‪//‬עבאיות ‪/ /‬‬

      ‫מאת ברוך אורן‬

‫רו לו לרכוש מכונות אריגה וטוויה‪ ,‬כדי להקים את‬                 ‫בפתח״תקוה עם ייסודה היה גם בית״חרושת וחרשתן‬
                       ‫בית״החרושת הראשון בארץ־ישראל‪.‬‬          ‫‪ -‬אלחנן בולקין‪ ,‬שהתיישב ב׳׳סניף״ של המושבה ‪-‬‬
                                                              ‫ביהוד‪ .‬יוצאי ביאליסטוק הרבים בין הפתח״תקוואים‬
‫חבריו נענו לו ושלחו ליהוד את חלקי המכונות‪ .‬בולקין‬             ‫בקיאים היו במלאכת האריגה‪ ,‬שכן ביאליסטוק היתה‬
‫הרכיבן בעצמו‪ ,‬וכעבור זמן־לא״רב התחילו מכתות*‬                  ‫ידועה כאחד ממרכזי הטקסטיל ברוסיה אבל בולקין הוא‬
‫האריגה לעבוד בביתו ביהוד וקולן נשמע בכל הכפר‪.‬‬                 ‫היחידי ביניהם שרצה לעסוק בתעשיית האריגה גם‬
‫מאחורי הנולים היו רכונים בולקין עצמו‪ ,‬בני משפחתו‬
                                                                                                                   ‫בפתח״תקוה‪.‬‬
                                          ‫וכמה מבנות השכנים‪.‬‬  ‫אלחנן בולקין רכש חלקת אדמה בפתח״תקוה מידי‬
‫תושבי הכפרים היהודים שזה עתה קמו אמנם לא‬                      ‫השליח הממולח אברהם קופלמן‪ .‬הוא הגיע ליפו עם‬
‫מיהרו לרכוש את ׳׳עבאיותיר׳ של בולקין‪ ,‬אולם כאשר‬               ‫משפחתו בשנת תרמ׳׳ב )‪ (1882‬ללא רשיון כניסה‪.‬‬
‫בא הברון רוטשילד לערוף את ביקורו הראשון בארץ‪,‬‬                 ‫בולקין ובנו הבכור הצליחו להתחמק ולרדת מהאניה‪,‬‬
‫ביקר גם במפעל ביהוד‪ .‬בולקין הסביר לו את תכניותיו‬              ‫אבל אשתו והילדים אנוסים היו להפליג לביירות ושם‬
‫והברון התלהב ממנו‪ ,‬הזמין ״עבאיות״‪ ,‬כדי לחלקן‬                  ‫הורדו לחוף ונכלאו‪ .‬יהושע שטמפפר‪ ,‬מראשוני פתח*‬
‫לאברים בעקרון ובזכרון״יעקב ופסק‪ :‬״לבוש זה מתאים‬               ‫תקוה‪ ,‬הגיע לביירות והודיע למנהל בית״הסוהר‪ ,‬כי‬
                                                              ‫האשה היא אשתו והבנים צאצאיו והם נשלחו עמו ליפו‪.‬‬
            ‫מאוד לאקלים המקום ולצרכי האיכר היהודי״‪.‬‬
                                                                       ‫ענף חדש ‪ -‬תעשיה‬
            ‫הפקידים שכחו‬
                                                              ‫בולקין התיישב כאמור ביהוד‪ .‬קשה היתה הפרנסה‬
‫בולקין קיווה כי מעתה עתיד מפעלו מובטח‪ .‬אולם‬                   ‫ובולקין החליט להקים מפעל בגדים‪ ,‬כדי לחיות ממנו‪.‬‬
‫המציאות טפחה על פניו‪ .‬הברון חזר לפריז ופקידיו מנעו‬            ‫סבור היה‪ ,‬כי יש לנהוג כשכנים הערבים‪ ,‬הלובשים‬
‫עזרה מהמפעל‪ .‬עדרי צאן לא קמו במושבות ואת הצמר‬                 ‫בגדים המתאימים לאקלים הארץ וה״עבאיה״‪ ,‬המזכירה‬
‫הדרוש לעבאיות היה הכרח לקנות בכסף רב בשווקי לוד‬               ‫את הטלית‪ ,‬צריכה להיות גם הלבוש של האיכר היהודי‪.‬‬
‫ורמלה‪ .‬מספר הקונים היהודים לא היה גדול והתחרות‬                ‫מפעל אריגה יוכל גם להעסיק נשים שאינן עובדות‬
                                                              ‫עבודת האדמה‪ ,‬וכן יוכלו האכרים־שכניו לפתח ליד‬
                          ‫עם התוצרת הערבית היתה גדולה‪.‬‬
‫שלוש שנים השקיע בולקין במפעל האריגה והפסיד‬                        ‫משקיהם עדרי צאן‪ ,‬מהם יבוא הצמר הדרוש למפעל‪.‬‬
‫כסף רב‪ .‬הקשיים הכריעוהו‪ ,‬בשנת תרמ״ח )‪(1888‬‬                    ‫בולקין התקשר עם מכריו בביאליסטוק וביקש שיעז*‬
‫התיישבו אברי יהוד מחדש בפתח״תקוה הסמוכה ואלחנן‬
‫בולקין חיסל את מפעלו‪ .‬הוא עבר לראשון־לציון ושם‬

                              ‫עבד ביקבי הברון עד סוף ימיו‪.‬‬

      ‫אלחנן בולקין‬
   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26