Page 550 - כיצד נוצרה ארץ ישראל בעת החדשה / יהושע בן אריה

‫סוף תקופת המנדט‪535 1947-1936 ,‬‬
‫את חיוניות הפעילות של מוסדות היישוב המאורגן‪ ,‬שזכו לגיבוי ולשיתוף פעולה של‬

‫הרוב המכריע של היישוב‪10.‬‬
‫תגובת ממשלת בריטניה לשביתה ולמרד הערבי הייתה מאופקת רוב הזמן‪ .‬דומה‬
‫כי בשלב הראשון של המרד נתגלעו חילוקי דעות בין הנציב הבריטי ארתור ווקופ‪,‬‬
‫בתמיכתו של שר המושבות הבריטי ויליאם אורמסבי־גור‪ ,‬לבין כוחות הצבא הבריטי‪.‬‬
‫ווקופ ואורמסבי־גור היו מתונים בעמדותיהם ואף העלו הצעות לריכוך טענות הערבים‪,‬‬
‫כמו הגבלה ואף הפסקה זמנית של העלייה היהודית לארץ‪ .‬לעומתם כוחות הצבא‬
‫הבריטי דרשו דיכוי בכוח של המרד‪ .‬במאי ‪ 1936‬העלה ווקופ את הרעיון למנות‬
‫"ועדת חקירה מלכותית" שתחקור את שורשי הבעיה‪ .‬ממשלת בריטניה קיבלה את‬
‫הצעתו‪ .‬ב־‪ 29‬ביולי ‪ 1936‬אישר הפרלמנט הבריטי את הקמת ועדת החקירה המלכותית‬
‫לחקר בעיית ארץ־ישראל‪ .‬בתנאי לסיום השביתה דרשו הערבים הפסקה גמורה של‬
‫העלייה היהודית‪ .‬לכך באה התנגדות בריטית‪ .‬באותם ימים העריך הנציב כי בסופו‬
‫של דבר אפשר יהיה להביא את שני הצדדים לחיות בשלום זה לצד זה אם גודל‬
‫האוכלוסייה של שניהם תהיה שווה‪ .‬ווקופ היה מוכן להגביל את היקף העלייה‪ ,‬אך‬

‫לא להפסיקה לגמרי‪11.‬‬
‫בתחילת השביתה ניסו הערבים ההאשמים בעירק ובעבר הירדן להפסיקה‪ .‬אחר כך‪,‬‬
‫בעקבות שתדלנותה של ממשלת בריטניה‪ ,‬שרצתה בסיום השביתה‪ ,‬הצטרפו אליהם‬
‫עוד מדינות ערב‪ .‬ב־‪ 10‬באוקטובר‪ ,‬שישה חודשים לאחר פרוץ השביתה‪ ,‬יצא קול‬
‫קורא משותף לערביי ארץ־ישראל‪ ,‬ממלכי ארצות ערב (עירק‪ ,‬עבר הירדן‪ ,‬סעודיה‬

‫ותימן)‪ ,‬להיעתר להפסקת השביתה ולתחילת פעילות ועדת החקירה המלכותית‪.‬‬
‫ב־‪ 12‬באוקטובר נעתרו ערביי ארץ־ישראל לבקשה להפסקת השביתה‪ ,‬אך טענו‬
‫שעשו זאת מיזמתם‪ .‬הפסקת השביתה והמרד נמשכה כשנה‪ ,‬מאוקטובר ‪ 1936‬עד‬
‫ספטמבר ‪ .1937‬הוועד הערבי העליון‪ ,‬הוועדות הלאומיות הערביות והחבורות‬
‫המזוינות נשארו על מכונם ולא נפגעו‪ .‬הם המשיכו לנצל את הזמן להתאוששות‬
‫כלכלית ופוליטית ולחיזוק החרם הכלכלי כלפי יהודים‪ .‬ההפרדה בין יהודים לערבים‬

‫המשיכה להתחזק והגבירה את ההפרדה בין הצדדים‪12.‬‬

‫על ארגון ההגנה ופעולותיו במאורעות תרצ"ו‪ ,‬ראו תולדות ההגנה‪ ,‬כרך ב‪ ,‬חלק שני‪ ,‬עמ'‬ ‫‪1 0‬‬
‫‪ .697–664‬ב־‪ 1‬בספטמבר ‪ ,1936‬כדי לשפר את מצב הביטחון בארץ‪ ,‬אישרה הממשלה גיוס של‬ ‫‪ 11‬‬
‫‪ 2,863‬נוטרים ולא נכנעה לדרישות הערבים להפסקת העלייה‪ ,‬ראו גם הלר‪ ,‬במאבק למדינה‪,‬‬ ‫‪ 12‬‬

‫עמ' ‪.19‬‬
‫על העמדה המתונה של הבריטים לשביתה הערבית ראו טבת‪ ,‬קנאת דוד‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪.197–150‬‬
‫בן־גוריון קרא לכך‪" :‬ניצול האסון" וטען שאין סיכוי לשלום עם הערבים והעיקר הוא חיזוק‬
‫כוח המגן העברי‪ ,‬ראו שם‪ .‬למרות זאת החליט בן־גוריון על המשך מדיניות קו ההבלגה‪ ,‬ולכך‬

‫השיג גם את תמיכתו של ויצמן‪.‬‬
‫על כל אלה‪ ,‬ראו פורת‪ ,‬ממהומות למרידה‪ ,‬עמ' ‪ ;258–238‬קצבורג‪ ,‬העשור השני‪ ,‬עמ' ‪–378‬‬
‫‪ .381‬וראו גם תולדות ההגנה‪ ,‬כרך ב‪ ,‬חלק שני‪ ,‬עמ' ‪ .711–705‬שם על המשא ומתן עד‬

‫להכרזה על הקמת הוועדה המלכותית (פיל)‪.‬‬