Page 552 - כיצד נוצרה ארץ ישראל בעת החדשה / יהושע בן אריה

‫סוף תקופת המנדט‪537 1947-1936 ,‬‬

‫הוועדה המלכותית וההצעה לחלוקת ארץ־ישראל המערבית‪ :‬מדינה‬
‫יהודית בחלק מארץ־ישראל; חלק שני ערבי יסופח לעבר הירדן;‬
‫ירושלים ופרוזדור לים‪ ,‬יישארו בשליטת המנדט הבריטי‬

‫ב־‪ 29‬ביולי ‪ ,1936‬בפרלמנט‪ ,‬הודיע שר המושבות הבריטי אורמסבי־גור על הקמתה‬
‫של ועדת חקירה מלכותית‪ .‬לאחר שוך המהומות תתחיל הוועדה לחקור את בעיית‬
‫ארץ־ישראל‪ ,‬את גורמי המחלוקת בה ואת הסיבות להן ותציע דרכים לפתרון‪ .‬בראש‬
‫הוועדה הועמד הלורד ארתור פיל (‪ ,)Peel‬שר לשעבר בממשלות בריטניה ומומחה‬
‫לשאלות קולוניאליות‪ 13.‬הוועדה הגיעה ארצה באמצע נובמבר ‪ 1936‬ופעלה בה עד‬
‫אפריל ‪ .1937‬בזמן שהייתה בארץ בחנה הוועדה גם את רעיון הקנטוניזציה‪ .‬מאז‬
‫מאורעות ‪ 1929‬הפכו ברעיון זה אישים שונים — ערבים‪ ,‬יהודים ובריטים‪ .‬באביב‬
‫‪ 1936‬הציע את הרעיון איש ממשל ארץ־ישראל ארצ'ר קאסט (‪ ,)Cust‬לאחר פרישתו‬
‫מן השירות בארץ‪ .‬חברי הוועדה דחו גם את ההצעה הזאת‪ ,‬מכיוון שלא נראתה‬
‫להם כפתרון סופי לבעיית ארץ־ישראל‪ .‬הוועדה הגיעה למסקנה‪ ,‬שאין ספק כי ראש‬
‫מטרותיו של המנדט כפי שהוא מובע גם במבואו וגם בסעיפיו הוא לסייע בהקמת‬
‫הבית הלאומי היהודי‪ 14.‬על כן קיבלה הוועדה את הצעת הפתרון של אחד הבולטים‬
‫שבחבריה‪ ,‬פרופ' סר רג'ילנד קופלנד (‪ )Coupland‬מאוקספורד‪ .‬קופלנד הציע לחלק‬
‫את הארץ לשני חלקים נפרדים‪ ,‬למדינה יהודית ולחלק ערבי שיצורף לעבר הירדן‬

‫ומתן מעמד מיוחד לאזור ירושלים ובית־לחם עם פרוזדור יבשתי לים‪15.‬‬
‫באשר לירושלים ובית לחם קבעה הוועדה כי מתוקף היותן ערים קדושות‪ ,‬שמרוכזים‬
‫בהן מקומות רבים המקודשים לשלוש הדתות‪ ,‬הן יישארו בשלטון מנדטורי לצמיתות‬
‫"כפיקדון קדוש של הציוויליזציה"‪ .‬נרמז כי ללא שלטון נאור תמידי על מקומות אלה‬
‫יש חשש לחילולם — בידי יהודים או ערבים — ולכן חובה להגן עליהם‪ .‬בהתאם לכך‬

‫על הוועדה המלכותית‪ ,‬ראו קצבורג‪ ,‬מחלוקה לספר הלבן‪ ,‬עמ' ‪ ;23–21‬הנ"ל‪ ,‬העשור השני‪,‬‬ ‫‪ 13‬‬
‫עמ' ‪ .394–381‬על כל התכניות הקודמות לחלוקה טריטוריאלית בשנות העשרים והשלושים‪,‬‬ ‫‪1 4‬‬
‫בייחוד בנושאי הקנטוניזציה‪ ,‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .386–384‬על הרכב חברי הוועדה ראו קליימן‪,‬‬ ‫‪1 5‬‬
‫הפרד ומשול‪ ,‬עמ' ‪ .15–14‬שם גם על ג'ון מרטין‪ ,‬מזכיר הוועדה‪ .‬ספר המתמקד בתגובות‬
‫לתכנית בתנועה הציונית‪ ,‬ראו גל־נור‪ ,‬ושבו בנים; הנ"ל‪ ,‬חלוקה‪ .‬סקירה מקפת ראו פנקובר‪,‬‬

‫‪ ,1939–1933‬עמ' ‪.410–355‬‬
‫באישים הבריטים שתמכו בחלוקה היו לויד ג'ורג' וגם הארכיבישוף מקנטרברי‪ ,‬ראו שרת‪ ,‬יומן‬
‫מדיני‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ .58 ,49 ,40‬הרברט סמואל התנגד לחלוקה‪ ,‬אך הוא הבטיח לוויצמן כי בנושא‬
‫העלייה יעמוד על עקרון כושר הקליטה הכלכלי של ארץ־ישראל‪ .‬על התגובות בעיתונות‬
‫הבריטית ועל הדיון בפרלמנט‪ ,‬ראו קליימן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .48–43‬גם לאון בלום‪ ,‬ראש ממשלת‬

‫צרפת‪ ,‬תמך בתכנית‪ ,‬ראו רוז‪ ,‬הציונים הלא־יהודים‪ ,‬עמ' ‪.131–128‬‬
‫על קופלנד‪ ,‬יוזם התכנית‪ ,‬על פגישתו עם ויצמן ועם בן־גוריון‪ ,‬שהיה הראשון שנרתם לרעיון‪,‬‬
‫ראו שרת‪ ,‬יומן מדיני‪ ,‬ב‪ ,8.6.1937 ,‬עמ' ‪ .179–177‬מעניין לציין כי בכל תקופת הדיונים חשבו‬
‫גם על טרנספר ערבי מרצון‪ .‬על הוויכוחים בתוך הוועדה וההחלטה ללכת על "חיתוך חלק"‪,‬‬

‫דהיינו פתרון סופי‪ ,‬ראו קליימן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.34‬‬