Page 556 - כיצד נוצרה ארץ ישראל בעת החדשה / יהושע בן אריה
P. 556

‫סוף תקופת המנדט‪541 1947-1936 ,‬‬
‫זאב ז'בוטינסקי‪ 23,‬יצחק טבנקין‪ ,‬וברל כצנלסון‪ 24.‬המתנגדים הטיחו ביקורת קשה‬
‫נגד התכנית‪ ,‬בייחוד בנושא המעמד שהוצע לירושלים‪ 25.‬ההחלטה הסופית הייתה‬
‫שלא להחליט ולחכות לשמיעת העמדה הערבית‪ .‬הוויכוח היהודי היה בעיקרו ויכוח‬
‫פנימי ולא הייתה לו השפעה על ההתפתחויות המדיניות‪ ,‬חוץ מהתמיכה בהכרזתה של‬

         ‫הוועדה המלכותית שמשטר המנדט נכשל ויש להחליפו וליצור מצב חדש‪26.‬‬
‫באשר לירושלים‪ ,‬העמדה היהודית שהתגבשה הייתה הדרישה לחלוקת העיר‬
‫ולצירוף החלק המערבי היהודי למדינה היהודית‪ .‬באוקטובר ‪ ,1937‬לאחר שנודע‬
‫רשמית שממשלת בריטניה מתכוונת לשלוח לארץ ועדה נוספת לבדיקת אפשרות‬
‫יישומה של המלצת הוועדה המלכותית‪ ,‬מינתה המחלקה המדינית של הסוכנות את‬
‫"ועדת ירושלים"‪ .‬מטרותיה וסמכויותיה של הוועדה היו "להכין טענות משכנעות‬
‫לטובת הכללת ירושלים היהודית במדינה העברית המוצעת"‪ .‬לאמתו של דבר הייתה‬
‫בכך הסכמה של ההסתדרות הציונית לחלוקת ירושלים‪ :‬העיר העתיקה תשתייך לתחומי‬
‫המנדט הבריטי החדש המוצע‪ ,‬וירושלים היהודית החדשה תסופח למדינה היהודית‪27.‬‬

‫על עמדת התנועה הרביזיוניסטית והופעת ז'בוטינסקי לפני הוועדה ראו גל־נור‪ ,‬ושבו בנים‪,‬‬                ‫‪2	 3‬‬
                                                                                    ‫עמ' ‪.90–87‬‬   ‫‪	24‬‬

‫על עמדות יצחק טבנקין וברל כצנלסון‪ ,‬ראו גל־נור‪ ,‬ושבו בנים‪ ,‬לפי מפתח האישים‪ .‬על‬                    ‫‪	25‬‬
‫ברל כצנלסון‪ ,‬ראו גם הלר‪ ,‬במאבק למדינה‪ ,‬נספח ט‪ :4‬ברל כצנלסון‪" ,‬על הסיכון שבתכנית‬                  ‫‪	26‬‬
‫החלוקה"‪ ,‬לונדון‪ ,27.4.1937 ,‬עמ' ‪ .193–190‬על יחסי בן־גוריון וברל כצנלסון ומות ברל‬                 ‫‪2	 7‬‬
‫כצנלסון‪ ,‬ראו טבת‪ ,‬קנאת דוד‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪ .87–56‬ברל כצנלסון הוא שהציע לבסוף את הפשרה‬
‫שהתקבלה על הכול‪ :‬להתנות את ההסכמה בדרישות לתיקונים ולהסכמה של הערבים‪ ,‬ראו‬
‫שרת‪ ,‬יומן מדיני‪ ,‬ב‪ ,‬במכתב לרעייתו ציפורה‪ ,15.8.1937 ,‬עמ' ‪ .279–278‬שם גם על ויצמן‪,‬‬
‫שלא הזכיר כלל את תרומתו של בן־גוריון לנושא‪ .‬על עמדות בן־גוריון וטבנקין ראו גם קולת‪,‬‬

                                                                 ‫בראי ההיסטוריון‪ ,‬עמ' ‪.17–15‬‬
‫על התמיכה בחלוקה‪ ,‬למרות עניין ירושלים‪ ,‬ראו דבריו של שרת‪ ,‬יומן מדיני‪ ,‬ב‪,22.4.1937 ,‬‬
‫עמ' ‪ .110–105‬שם על הרעיון שאם הערבים אינם מעוניינים בתכנית זו‪ ,‬עליהם למצוא דרך‬
‫להגיע להסכם עם היהודים ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .113–111‬שם גם פרקים שלמים על השוללים‬
‫והמחייבים את תכנית החלוקה‪ ,‬עמ' ‪" ;217–177‬איבוד עין או רגל?"‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪;249–219‬‬
‫"בברירה שלפנינו אני בוחר בחלוקה"‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .266–251‬על עמדת הרבנות הראשית ראו‬
‫אליאש‪ ,‬הרבנות ותכנית החלוקה‪ .‬על עמדתו של אימון דה־ולירה‪ ,‬המנהיג האירלנדי הנודע‬

                                                               ‫בנושא זה‪ ,‬ראו הנ"ל‪ ,‬דה־ולירה‪.‬‬
‫על הוויכוח בתנועה הציונית אם לקבל את תכנית החלוקה ראו דותן‪ ,‬פולמוס החלוקה; קצבורג‪,‬‬
‫העשור השני‪ ,‬עמ' ‪ ;396–394‬הלר‪ ,‬במאבק למדינה‪ ,‬עמ' ‪ .30–18‬שם מכתבו של ברל כצנלסון‬
‫לוויצמן על ירושלים היהודית החדשה‪ ,‬עמ' ‪ ;191‬שפירא‪ ,‬היסטוריה מדינית‪ ,‬עמ' ‪.152–132‬‬
‫על עמדתו של בן־גוריון‪ ,‬ראו גם לורך‪ ,‬בן־גוריון וירושלים‪ ,‬עמ' ‪ .406–377‬סלוצקי בסקירתו‪,‬‬
‫מבלפור ועד תרצ"ו‪ ,‬מציין שבן־גוריון הציע שבשטח המנדט הבריטי יהיו ירושלים‪ ,‬בית לחם‬
‫ונצרת‪ .‬בדיוני הוועדה הוזכר שגם הערים המעורבות האחרות‪ ,‬כמו חיפה‪ ,‬יישארו בשלטון‬

                                                                                         ‫המנדט‪.‬‬
‫בעניין זה ראו במפורט פז‪ ,‬ירושלים החדשה‪ ,‬עמ' ‪ .134–113‬שם גם המפות שהוגשו לוועדה‪.‬‬
‫כן ראו כץ‪ ,‬מדינה בדרך‪ ,‬עמ' ‪ .67–51‬וראו גם ספרי‪ ,‬ירושלים היהודית החדשה‪ ,‬ג‪ ,‬עמ'‬
   551   552   553   554   555   556   557   558   559   560   561