Page 553 - כיצד נוצרה ארץ ישראל בעת החדשה / יהושע בן אריה
P. 553

‫פרק אחד־עשר‬                                                                                       ‫‪538‬‬

‫החליטה הוועדה כי בשליטת הבריטים יש להשאיר "פרוזדור" יבשתי רצוף מירושלים‬
‫ועד לים‪ ,‬שיכלול גם את הערים לוד ורמלה‪ ,‬את שדה התעופה לוד ויגיע ליפו‪.‬‬
‫עוד נקבע כי תושבי האזור יהיו אזרחי מדינת המנדט ויממנו במסיהם את קיומה‪.‬‬
‫על השלטון הבריטי תהיה החובה לסייע לשלום ולהתפתחות האזור וכל התושבים‬
‫ייהנו מיחס שווה‪ .‬את פרטי עיצוב קו הגבול השאירו לוועדה טכנית חדשה‪ 16.‬הוועדה‬
‫המליצה גם כי אם שוב יפרצו מהומות בארץ‪ ,‬צריך יהיה להחליט על משטר צבאי‬
‫מצד אחד‪ ,‬וגבול מוגדר לעלייה היהודית מצד אחר‪ .‬העלייה תוגבל ל־‪ 12,000‬עולים‬

 ‫בכל שנה בחמש השנים הבאות ותהיה כפופה לכושר הקליטה הכלכלי של הארץ‪17.‬‬
‫לאחר הגשת התכנית הצליח שר המושבות אורמסבי־גור לשכנע את ממשלתו של‬
‫נוויל צ'מברלין‪ ,‬שעלתה אז לשלטון בבריטניה‪ ,‬לאמץ תכנית זו‪ .‬ביולי ‪ 1937‬פרסמה‬
‫הממשלה את דוח הוועדה‪ ,‬בצירוף הודעה רשמית שהממשלה מאמצת את מסקנות‬
‫הוועדה‪ 18.‬עם הגעת הוועדה המלכותית לארץ‪ ,‬מינה הוועד הערבי העליון ועדה‬
‫מיוחדת שתכין את עמדות הערבים‪ .‬כן המשיך לדרוש להשעות את העלייה היהודית‬
‫למשך זמן עבודת הוועדה‪ .‬הבריטים לא קיבלו דרישה זו‪ ,‬אך למעשה הגבילו את‬
‫מספר רישיונות העלייה שניתנו לאותה שנה‪ .‬דרך מדינות ערב ניסו הבריטים להשפיע‬
‫על ערביי ארץ־ישראל לבוא לדיוני הוועדה‪ .‬לאחר לחצים ניאותו הערבים לכך‪ ,‬אך‬
‫במגבלות מסוימות‪ .‬עבר הירדן ועירק הציעו הצעות משלהן לוועדה‪ .‬כשנתקבלה‬
‫המלצת הוועדה על החלוקה‪ ,‬הייתה עבר הירדן המדינה הערבית היחידה שתמכה בה‪,‬‬
‫כיוון שהחלק הערבי הארץ־ישראלי שנקבע בתכנית היה צריך להיספח אליה‪ .‬בסופו‬
‫של דבר‪ ,‬ולאחר התלבטויות רבות‪ ,‬ב־‪ 8‬בספטמבר ‪ 1937‬התכנסו הערבים בוועידה של‬

‫הוועדה המלכותית (פיל)‪ ,‬עמ' ‪ ;279–278‬עבאדי‪ ,‬אנגלים ויהודים‪ ,‬עמ' ‪ ,55–54‬מציין שהמסמך‬                ‫‪1	 6‬‬
‫המדיני של הוועדה היה "המסמך החשוב ביותר במדף הספרים המדיני הצפוף שנתברכנו בו‬
‫בשנות שלטון המנדט‪ ,‬גם בסגנונה‪ ,‬גם בגישתה‪ ,‬גם בניתוחה המקיף והמעמיק"‪ .‬על קופלנד‬                    ‫‪1	 7‬‬
‫ועל חברי הוועדה‪ ,‬ראו קליימן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .15–14‬אין ספק כי הדוח מרשים עד היום‪ ,‬ומכיל‬                  ‫‪	18‬‬
‫כ־‪ 300‬עמודים‪ .‬כנראה ניסח אותו מזכיר הוועדה מרטין‪ ,‬אך האיש שעמד מאחורי תוכנו‬
‫היה חבר הוועדה קופלנד‪ .‬חלק מעניין בדוח הוא הסקירה ההיסטורית עד למועד שבו הגיעה‬
‫הוועדה לארץ‪ .‬סקירה זו יכולה לשמש מקור היסטורי עד היום‪ ,‬אם כי היא מכוונת למסקנת‬

                                                                 ‫הוועדה שהפתרון הוא חלוקה‪.‬‬
‫קצבורג‪ ,‬העשור השני‪ ,‬עמ' ‪ .391‬על עמדת הציונות כלפי תכנית החלוקה‪ ,‬ראו שם‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .396–394‬על עמדת הערבים כלפי התכנית‪ ,‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .397–396‬בדיון ועדת המנדטים‬

                                                 ‫היו הכוחות שקולים‪ ,‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.399–398‬‬
‫יוסף‪ ,‬השלטון הבריטי‪ ,‬נספח ד (תרגום לעברית)‪" :‬גילוי דעת על המדיניות הבריטית בארץ־‬
‫ישראל"‪ ,‬יולי ‪( 1937‬מסמך פלמנטרי ‪ ,)5513‬עמ' ‪ .286–285‬על הדיונים בבריטניה בתכנית‬
‫פיל‪ ,‬ראו קצבורג‪ ,‬מחלוקה לספר הלבן‪ ,‬עמ' ‪ ,45–21‬ושם התעודות על דוח הוועדה‪ .‬על הקמת‬
‫ממשלות זמניות תחילה‪ ,‬ראו שרת‪ ,‬יומן מדיני‪ ,‬ב‪ ,11.1.1938 ,‬עמ' ‪ .17–15‬אורמסבי־גור נחשב‬
‫בדרך כלל אוהד הציונות‪ ,‬ראו קליימן‪ ,‬הפרד ומשול‪ ,‬עמ' ‪ .61‬עבאדי‪ ,‬אנגלים ויהודים‪ ,‬עמ' ‪,5‬‬
‫מעיר שכשהגיע לתפקיד שר המושבות שינה במידת מה את עמדתו‪ .‬גם אחרים מביעים דעה‬

                                                                                           ‫דומה‪.‬‬
   548   549   550   551   552   553   554   555   556   557   558