Page 4 - ETMOL_117
P. 4
לאחר נותנת .וכזה הורו הגאונים״ .לשאלת זכותה של הביניים .ספק אם אכן יצאו דברים אלה מתחת ידו של חכם
האשה לתבוע גירושין לא נדרש במפורש .מסתבר שהוא לא בשיעור קומתו של רב יהודאי גאון בן המאה ה־ .8השפעתו
הכיר בה שהרי לא הזכירה ,אבל גם בזאת אין לקבוע על תלמידיו ועל הדורות הבאים היתה גדולה מאוד .אילו
מסמרות .עם זה נוקט הרמב״ם עמדה קיצונית מאוד בעניין אמר הוא דברים אלו ,קשה להניח שלא היה רישומם ניכר
זכותו של הבעל להכות את אשתו כדי לאלצה לבצע ושבני הדורות הבאים היו מתעלמים מהם לחלוטין .אין
מלאכות שעל״פי ההלכה היא חייבת לעשותן .לדעתו ,אכן בידינו לקבוע ממי יצאו הדברים .קרוב לוודאי שמשתקפת
זכאי הבעל במקרה זה להכות את אשתו :״כל אשה שתימנע בהם השפעת הסביבה המוסלמית ,שבה ניתנה זכות לבעל
מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן ,כופין להכות את אשתו כדי לחנכה ,ושהכאת נשים היתה תופעה
אותה ועושה אפילו בשוט״. מקובלת בה.
לא מצינו אח ורע לדעה זו אצל חכמי ישראל באירופה הרמב״ם מעיד שהגאונים החמירו עם הבעל המכה וקבעו
הנוצרית .לא מקרה הוא שעל פסק זה של הרמב״ם השיג שהוא לא יהנה מן הקרקעות שנקנו בשביל האשה בכספים
אברהם בן דוד )ראב״ד( מפוסקירה :״מעולם לא שמעתי שקנסו את הבעל לתת לה וזאת בניגוד לדין המפורש
יסור שוטים לנשים״ .ברור שבכוונתו לייסור שוטים בידי
הבעל ,שהרי בית־דין מכין ועונשין מן הדין את כולם, שהובא לעיל מן התוספתא.
גברים כנשים. זכאית לקבל גט
מורשתם של חכמי ישראל בספרד המוסלמית השפיעה
הרבה בנושא זה ,כבנושאים אחרים ,גם על עמדתם של כנגד אותו רב יהודה גאון קבע רב פלטוי )פומבדיתא,
חכמי ישראל בספרד הנוצרית .כדוגמה נביא את עמדתו של ,(857-842כי האשה המוכה זכאית לקבל גט מיד בעלה.
שלמה בן אדרת )רשב״א( ,מגדולי חכמי ישראל שבספרד מתברר שכוונתו שיש לכוף את הבעל לתת גט ,אף בניגוד
הנוצרית .הוא הרשה לבעל להכות את אשתו במקרים לרצונו ,אך אין לקבוע כן בוודאות .דומה היא דעתו של
מיוחדים ,כאשר היא פגעה בו. בעל ״הלכות גדולות״.
במקורות מן הגניזה יש עדויות מעטות בלבד על נשים לעומת זאת ,בתשובה אחרת של גאון בבלי ,ששמו לא
שהוכו בידי בעליהן .לדעת פרופ׳ גויטין היתה תופעה זו הגיע אלינו ,מוצגת עמדה שונה :אף אם הבעל היכה את
שכיחה מאוד בכל תפוצות ישראל במאות ה״ ,11ה״ 12וה״13 אשתו מכות נמרצות עד כדי יצירת חבורות בגופה ,אין
והיא הושפעה הרבה מקשיים כלכליים בתוך המשפחה כופין אותו לגרש :״וששאלתם :מי שהיכה את אשתו מכות
ומגיל נישואין צעיר .תופעה זו של נישואין בגיל צעיר היתה ועשה בה פצעים .כך הדין :קונסין אותו ממון לפי כחו ולפי
שכיחה מאוד בכל תפוצות ישראל במאות ה* 13-11הרבה נכסיו ויתן לאשתו ותעשה מה שתרצה ובלבד שלא תתן
יותר ממה שקבע גויטין במחקריו .אין ספק שהיא השפיעה במתנה ,חוץ מדעתו ,ויעשון ביניהם פשרה ,ואין כופין אותו
לרעה על שכיחות הכאת נשים בכל תפוצות ישראל .לעתים
קרובות היו אף הבעלים מבוגרים יותר ,ובהכאה ראו מעשה ליתן גט״.
בספרד המוסלמית מצינו הידרשות אחת בלבד לשאלה זו
של אב המכה את ילדיו הקטנים כדי לחנכם. של זכות האשה לתבוע גט -זו של הרב יוסף אבן אביתור
)סוף המאה ה״ 10וראשית ה״ .(11הוא נקט עמדת ביניים:
בין צרפת לגרמניה ההכאה משמשת עילה לקבלת גט ,אבל בתנאי שהבעל
המכה קיבל התראה מפורשת מבית״דין ומזקני הקהל שלא
המסקנה העולה מבדיקת יחסם של חכמי ישראל בארצות לחזור על מעשהו ואילו הוא התעלם מן ההתראה והמשיך
האיסלאם להכאת נשים היא ,שאל הכאה מקרית התייחסו
בדרך כלל בסלחנות .אך אל בעל המכה את אשתו בדרך להכות את אשתו.
כלל -או גורם לה חבלות -התייחסו ביתר חומרה ,והטילו אשר לזכותו של הבעל להכות את אשתו כדי לאלצה
עליו קנסות שנגבו על״ידי אשתו .אשר לזכותה לתבוע ממנו לעשות את המלאכות בבית או כדי לחנכה ,הרב נסים
גט על״כורחו -אף במקרה של הכאה שכיחה -נתפלגו גירונדי)הר״ן( מביא בשם ״הגאון״ ,שמותר לבעל להכות
הדעות .מתברר שיש חכמים בתקופת הגאונים ולאחריה,
שסברו שהבעל זכאי להכות את אשתו כדי לאלצה לבצע את אשתו כדי שתעשה מלאכות אלה.
את מלאכות הבית .דעה זו לא היתה מקובלת על רבים
מחכמי ספרד ,וביניהם הר״י מיגאש ,שחי במחצית הראשו היחס בחוג החצרנים
נה של המאה ה״.12 הראשון בחכמי ספרד המוסלמית שדבריו בנושא זה
על אף הסלחנות היחסית כלפי הבעל המכה ,עדיין שפר הגיעו אלינו ,הוא שמואל הנגיד .בספרו ״בן משלי״ דיבר
מצבה של האשה היהודיה בארצות האיסלאם בהשוואה בכמה מקומות בחומרה יתרה על אשה שתלטנית ויעץ
למצבה של האשה המוסלמית .הכאת נשים בארצות האיסל
אם באותה העת היתה מקובלת ורווחת .בקוראן ,בסורת לבעלה להכותה כדי להעמידה במקומה:
הנשים ,אף נקרא הבעל להכות את אשתו אם הוא חושש הך אשתך מכת בלי סרה אם
שאין היא נוהגת בצניעות ואיננה מצייתת לו. תמשול בך כאיש ותרים ראשה.
באירופה הנוצרית נדרשו לנושא זה גדולי החכמים דבריו משקפים את הלך״רוחו ואת הלך־הרוח של חוגו,
בצרפת ובגרמניה ,ביניהם ר׳ שמואל בן מאיר )רשב״ם(, חוג החצרנים היהודי שפעל בספרד המוסלמית במאות ה״10
רבנו יעקב תם ,ר׳ יצחק בן שמואל )ר״י הזקן( ,ר׳ שמחה וה־ .11חוג זה הושפע בתרבותו ובאורח חייו מן הסביבה
משפירא ,ר׳ יצחק בר׳ משה בעל ״אור זרוע״ ,מהר״ם
מרוטנבורג ור׳ פרץ בר׳ אליהו מקורביל .הם החמירו עם החצרנית המוסלמית
הבעל-המכה ,וחומרה זו באה לידי ביטוי בארבע קביעות: מעניינת עמדתו של הרמב״ם בסוגיה זו .בעניין עונשו
דרכי הענישה ,שלילת הרשות להכאת אשה כדי לאלצה של הבעל שחבל באשתו ,הלך הרמב״ם בעקבות הגאונים
לבצע את המלאכות בבית או משום חינוך ,הכרה בהכאה וקבע ב״משנה תורה״ הלכות חובל ומזיק :״הבעל שחבל
באשתו חייב לשלם לה מיד כל הנזק .וכל הבושת והצער
כעילה לקבלת גט ודרכי הכפיה למתן הגט. הכל שלה ואין לבעל בהן פירות ,ואם רצתה ליתן הדמים