Page 5 - ETMOL_117
P. 5
משפחה יהודית בגרמניה בימי הבינים בכל המקורות שהגיעונו מאירופה הנוצרית לא מצינו
שניתנה רשות לבעל במקרה כלשהו להכות את אשתו .רק
אדם ובגרימת בושה חטא חמור ביותר ,ובכלל זה גם במאה ה״ - 15שבה חלה מידה של ירידה במעמדה של
הכאת האשה .מבחינת המכה אין די בפיצוי שהוא נותן האשה בחברה היהודית באירופה -עולה לפתע עניין זה .ר׳
לאשתו על הנזק ועוגמת הנפש שנגרמו לה .והוא זקוק ישראל איסרליין מאוסטריה התיר לבעל במקרה מיוחד
לעונש נוסף כדי שיכופר לו חטאו .הכפרה ,כידוע ,היתה להכות את אשתו כדי לחנכה -רק בשעה שנהגה לקלל את
בתורתם של חסידי אשכנז ,על-פי העיקרון של ״תשובת
המשקל״ ,מידה כנגד מידה .הכאת הבעל -בנוסף לעונשים הוריה ולזלזל בכבודם.
אחרים שהוטלו עליו -באה ,ככל הנראה ,לשם כפרה מלאה כשרצה מהר״ם מרוטנבורג להביע את סלידתו מהכאת
נשים בחברה היהודית ,תיאר זאת כ״דרך הגויים״ וכ׳׳מנהג
על חטאו. אומות העולם״ .העונשים שהטילו חכמים בגרמניה על
באשכנז אפוא התייחסו להכאת נשים ביתר חומרה מאשר בעלים מכים וביטויים שונים בתשובותיהם מעידים אף הם
בכל מרכז יהודי אחר בימי הביניים .עם זאת ,ברור שגם על החומרה שבה ראו את המעשה ,ובייחוד כשמדובר
בגרמניה ובצרפת היכו בעלים יהודים את נשותיהם ,כבכל בבעלים שנהגו תמיד להכות את נשותיהם .חכמי גרמניה
חברה אחרת .כך ניתן לדייק גם מדבריו של ר׳ פרץ בר׳ אף הטילו על הבעל־המכה עונשי גוף .הרב שמחה משפירא
אליהו)סוף המאה ה (13-לקהילות צרפת כנגד תופעה זו: פסק :״לכן תקנסהו קנס חמור בין בגופו בין בממונו על מה
״והנה שמענו כי יש מבנות ישראל צועקות על זה ואינן שעבר .אמנם צריך כפרה גדולה ותכבידו עליו להבא לפי
הנראה בעיניכם״ .ומהר״ם מרוטנבורג הודיע :״והעושה יש
נענות תוך קהלות״. להחרימו ולנדותו ולהלקותו ולעונשו בכל מיני נידוי ואף
בשל ארבע סיבות עיקריות קשה היה להילחם בתופעה זו
בחברה היהודית בימי הביניים :שכיחותה בסביבה הנוכרית לקוץ ידו אם רגיל בכך״.
שבתוכה חיו ופעלו היהודים ,שכן באירופה הנוצרית היתה ר׳ שמחה משפירא הציע לבית״הדין המקומי על דעתו
התופעה של הכאת נשים רווחת ומקובלת ,אף שלא באותה ועל דעת חבריו להטיל חרם על הבעל עד שיתן גט לאשתו,
מידה כבארצות האיסלאם .בחוקים של ערים שונות באירו ואף לאלצו על-ידי גויים לעשות כן ,כל זאת למרות התרח
פה הוכרה רשמית זכותו של הבעל להכות את אשתו כדי קותם של חכמים ככל האפשר מגט שניתן בכפיה .ואכן,
לאלצה לציית לו .באוסף החוקים של העיר ארדנבורג חכמים בספרד או ממגורשי ספרד התנגדו להכרעתו זו .עם
שבפלנדריה מן המאה ה 14-נקבע שהבעל רשאי להכות את זה ,לא מצינו חכם אחד בגרמניה או בצרפת שלא הכיר
אשתו ,לפוצעה ,לחתוך חתכים בגופה מכף רגלה ועד ראשה
ולחמם את רגליו בדמה .אם יעלה בידו לאושש אותה אחר בזכותה של האשה המוכה לתבוע גט.
כל זאת והיא תישאר בחיים ,לא תהיה בכך משום עבירה על הפרט המעניין ביותר בבחינת עמדתם של חכמי ישראל
החוק .היו מקומות שבהם הועמד הבעל לדין ונקנס ,אבל רק באירופה הנוצרית ,הוא ההבדל בין חכמי צפון צרפת ובין
חכמי גרמניה מבחינת יחסם לבעל המכה .חכמי צרפת
אם הפריז במכותיו. ראוהו כמי שהיכה אדם זר ולפי זה דנו את דינו .מבחינת
שלושת הגורמים האחרים לשכיחות התופעה הם אופיה האשה ,היתה בקביעה זו משום התקדמות של ממש בהשוו
של החברה במסגרת הפיאודלית ,שבה היו הכל כפופים אה לעמדתם של רוב חכמי ישראל בארצות האיסלאם
למרותו ולשבטו של מישהו גבוה יותר בסולם ההיררכי: שנדרשו לנושא זה .עם זה ,לדעת שניים מחכמי ישראל
שכיחות התופעה של נישואין בגיל צעיר ולעתים קרובות המובהקים שפעלו בגרמניה במאות ה 12-וה ,13-יש
אף בגיל הילדות ממש :תפיסת עונשי גוף כחלק עיקרי להחמיר עם בעל המכה את אשתו יותר מאדם שהיכה את
בחינוך ילדים בימי הביניים .עדויות רבות לכך מצויות חברו .זאת דעתו של ר׳ שמחה משפירא וחבריו)״ועונשו
גדול ממכה חברו ,כי היא יושבת לבטח אתו ודמעתה
במקורות יהודיים שונים מאותה העת. מצויה״( ושל מהר״ם מרוטנבורג .מהר״ם אף מעיד שזאת
מסורת מקובלת בידיו מרבותיו :״והמכה את אשתו מקובלני
שיש יותר להחמיר בו מבמכה את חברו ,דחברו אינו חייב
בכבודו ,ובאשתו חייב בכבודה״ .מסורת זו מקובלת היתה
אצל עוד חכמים בגרמניה.
מהו המקור להבדל זה בין גרמניה ובין צרפת ,שני
מרכזים שמורשתם הרוחנית היתה זהה בעניינים רבים?
קשה לתת על כך תשובה חד-משמעית .שתי האפשרויות
המסתברות ביותר הן השפעת מעמדה הטוב בדרך כלל של
האשה היהודיה בגרמניה למן המאה ה) 11-וזאת בעיקר
בשל חלקה החשוב בעסקי סחר וכספים( ,והשפעת מסורתם
של חסידי אשכנז .לא מצינו שום מרכז יהודי אחר במאות
ה11-־ה 13-שבו נהנתה האשה ממעמד חברתי כה טוב.
הדבר מצא את ביטויו בתקנת המונוגמיה ,באיסור לגרש
אשה על-כורחה ,בחלקה בפרנסת המשפחה ,בגובה
הכתובה ,בחינוכה ועוד ועוד.
מכות בגלל מכות
אפשר שגם מסורתם של חסידי אשכנז השפיעה על
פסיקתם של חכמי גרמניה הנזכרים .לאשה ניתן כבוד רב
בחברתם של חסידי אשכנז .הם ראו בפגיעה בכבודו של כל