Page 22 - etmol_129
P. 22

‫אסור לעבור בשכונה המוגרבית‬

‫השייח של המוגרבים‪ ,‬יוצאי צפון אפריקה‪ ,‬ששכונתם היתה‬
‫ליד הכותל המערבי‪ ,‬מתלונן כי היהודים ההולכים אל הכותל‪,‬‬
‫״מפיצים ברבים את הכפירה שלהם״ ותבע לאסור עליהם‬
‫להיכנס לשכונה‪ ,‬לאסור עליהם לפנות אל הכותל־המערבי‬

         ‫המשמש כ״קיר למסגד״‪ ,‬ולאסור עליהם להרים קולם‪.‬‬

‫הסייד )הנכבד( עבד אל־סלאם שייח׳ הסיירים המוגרבים‬
‫ושאר המוגרבים הגרים בשכונת המוגרבים תבעו את יעקוב‬
‫בן אבראם היהודי פרנס היהודים והאחראים על עדת‬
‫היהודים ואמרו כי עדת היהודים הגרים בירושלים ועולי־‬
‫הרגל שלהם נכנסים כל יום לשכונתם ובאים אל מתחת‬
‫למסגד אל־אקצא‪ ,‬מפיצים ברבים את הכפירה בשכונתם‪,‬‬
‫מלכלכים את שכונתם‪ ,‬פוגעים בסיירים המוגרבים ומונעים‬
‫בעדם מלקרוא בקוראן‪ .‬הם ביקשו מהשופט לאסור עליהם‬
‫להיכנס לשכונה ולאסור עליהם לפנות אל קיר המסגד‬
‫ולעמוד מול הזאויה )מסגד קטן העומד ליד שער‬

    ‫המוגרבים( ושלא ירימו את קולם בשכונת המוגרבים‪.‬‬
‫אז שאל אותם השופט האם יש ברשותכם מסמך חוקי‬
‫להיכנס לשכונה וכן מסמך המתיר לכם להגיע לקיר המסגד‬
‫ולפתח הזאויה? היהודים ציינו כי אין בידם מסמך חוקי‬
‫ואין להם מקום עליה לרגל בשכונה הנזכרת‪ .‬הם העידו על‬
‫עצמם כי מעתה ואילך לא ייכנס אדם מעדת היהודים‬
‫לשכונת המוגרבים‪ ,‬לא יפנו אל מתחת לחומת אל־אקצא‪,‬‬
‫לא יעמדו ליד פתח הזאויה ולא ירימו את קולם בשכונת‬
‫הסיירים המוגרבים‪ .‬הדבר נרשם ביום ראשון‪ 13 ,‬בחודש‬

                  ‫מחרם שנת ‪ 1740 )31‬באוגוסט ‪.(1727‬‬

                ‫אכסניה ביפו‬                                                                                               ‫סמטא בעיר העתיקה‬

‫יפו היתה הנמל של ירושלים‪ ,‬אליה הגיעו היהודים העולים‬                    ‫ביקשו ממולאנא השופט לגרשו מארץ )הכוונה לירושלים(‬
‫לארץ וכן עולי־רגל‪ .‬בעיר לא היתה קהילה יהודית‪ .‬נדבן יהודי‬               ‫זו כאשר התברר למולאנא השופט כי חיים נמנה על‬
‫מהבירה איסתנבול רכש גג של אורווה בעיר והותר לו לבנות‬                   ‫האנשים הפושעים והמושחתים והוא תמיר פוגע ביהורים‬
‫אכסניה עליה‪ ,‬כדי לשמש את העולים היהודים בדרכם‬
                                                                                          ‫ומפריע להם‪ ,‬ציווה לגרשו מירושלים‪.‬‬
                                                            ‫לירושלים‪:‬‬
                                                                                 ‫מותר לקבור בהר הזיתים‬
‫יצא היתר מטעם המולאנא למיופי כוחו של היהודי‬
‫שלבון‪ ,‬שהוא הסוחר של יחידת האוג׳אק של היאניצ׳רים‬                       ‫יהודים קנו חלקת אדמה בהר הזיתים מתושב הכפר סילואן‬
‫)חיילי הסולטן( לבנות את גג האורווה הנמצאת ביפו‬                         ‫)כפר השילוח( כדי להרחיב את שטח בית הקברות‪ .‬חייט‬
‫בקרבת מקום מושב השליט של הנמל‪ .‬האורווה עברה‬
‫לבעלות מיופה הכוח בדרך של קניה חוקית‪ .‬היתר זה ניתן‬                                     ‫מוסלמי הגיש עירעור על קניה זו ותבע לבטלה‪.‬‬
‫גם לשם בניית האורווה הנזכרת‪ ,‬כך שתהפוך לבית שיהיה‬
‫מקום משכן ליהודים המגיעים לנמל מקונסטנטינופול עד‬                       ‫מחמד אע׳א בן מחמד בשה החייט תבע את מיופי הכוח‬
‫אשר יהיה כל אחד מהם מוכן למסעו‪ ,‬נרשם בחודש רביע‬                        ‫של עדת היהודים הספרדים ואמר כי לפני יותר מחמש‬
                                                                       ‫שנים הם קנו אדמה הנמצאת בהר־הזיתים‪ .‬הם קברו בה‬
                      ‫אל־אול שנת ‪) 1169‬דצמבר ‪,(1755‬‬                    ‫את מתיהם ואני רוצה‪ ,‬לשם שמים‪ ,‬לאסור עליהם ולמנוע‬
                                                                       ‫את קבורתם של המתים בה‪ .‬לאחר מתן העדות וקריאת‬
                 ‫פשיטת רגל‬                                             ‫שטר הקניה ושני פסקי הלכה בפני התובע‪ ,‬הודיע לו‬
                                                                       ‫מולאנא השופט של השריעה‪ ,‬כי תביעתו נוגדת את כתב‬
‫חלק נכבד ממשפטי יהודים בירושלים נגעו לחובות של‬                         ‫בית־הדין שלהם והוא אסר עליו באופן חוקי להתנכל‬
‫יחידים ושל הציבור לאנ שים שונים ומסים שלא שולמו‪ .‬את‬                    ‫לעדת היהודים ולמיופי כוחם‪ .‬נרשם ב־‪ 15‬בחודש רביע‬
‫מסי העדה שילמו פרנסיה מכספי התרומות שהגיעו מיהודי‬
‫העולם‪ .‬לעתים לא הגיעו כספים בזמנם או שלא הגיעו בכלל‬                                      ‫אל־אול שנת ‪ 6) 1173‬בנובמבר ‪.(1759‬‬
‫והיהודים לוו כספים מערבים ולא היה להם במה לשלם‪ .‬הם‬
                                                                                                                      ‫‪22‬‬
                    ‫הובאו למשפט וראשיהם הושמו בבתי־כלא‪:‬‬
   17   18   19   20   21   22   23   24   25