Page 18 - etmol_129

‫עם זאת היו בליטא עוד כמה יהודים נכבדים ועשירים‪,‬‬ ‫שוק בעיירה ליטאית‬
‫בעלי־קרקעות ואחוזות וכדומה‪ ,‬שצוינו בתעודות בתואר‬
‫״פאן״ )אדון( — תואר שנשאו אנשי האצולה הגבוהה‪.‬‬ ‫ויפצה את הנפגע בסכום השווה לזה שנקבע על פגיעה‬
‫בדומה לפאנים הנוצריים נהגו גם יהודים אלה לחגור‬ ‫באציל‪.‬‬

‫חרבות ועל אצבעם ענדו טבעות חותם‪.‬‬ ‫חלק נכבד מן הסוחרים היהודיים עסקו באותם ימים‪,‬‬
‫חלק מן המוכסים היהודיים פיתחו את המסחר עם‬ ‫נוסף על קנייה ומכירה של סחורות‪ ,‬גם בהלוואח בריבית‪.‬‬
‫פרוסיה המזרחית ועם הערים בחופי הים הבלטי‪ .‬בין היתר‬ ‫ליהודים ניתנה רשות לחכור אחוזות או לקבל אותן‬
‫נהגו לייצא בספינות ובדוברות ששטו בנהר הנימן משלוחי‬ ‫כפירעון חובות‪ .‬האחוזות כללו גם את האיכרים הצמיתים‬
‫עצים ודגנים ולייבא אריגים‪ ,‬מלח‪ ,‬כלי כסף וזהב‪ .‬סוחרים‬
‫יהודיים הגיעו לריגה ולקובנה‪ ,‬שבה נמצאו מחסנים של‬ ‫וליהודים ניתנה גם סמכות לשפוט אותם‪.‬‬
‫חברות מסחריות מגרמניה‪ .‬בקובנה ובמקומות נוספים‬
‫בליטא התגוררו גם יהודים חוכרי מכס ומסים‪ .‬סוחרים‬ ‫גירוש פתאום‬
‫יהודיים נהגו לבקר לרגל עסקיהם גם בווילנה‪ .‬התפתחות זו‬
‫עוררה את קנאת העירוניים‪ ,‬בעיקר הגרמנים‪ ,‬ואגודות‬ ‫לאחר מותו של המלך קזימיר דאג בנו‪ ,‬הנסיך הגדול‬
‫בעלי המלאכה )ה״צכים״( של הנוצרים‪ ,‬והם ניהלו נגד‬ ‫אלכסנדר‪ ,‬לשלם לבעלי הון יחודיים חלק מחובותיו של‬
‫היהודים מאבקים ממושכים‪ .‬על רקע זה אף היתה עלילת־‬ ‫אביו‪ .‬אולם לאחר שהתרוקנה קופתו עקב מלחמותיו עם‬
‫דם בשנת ‪ , 1564‬שהסתיימה בהוצאתו להורג של פקיד‬ ‫הרוסים וחטטרים גירש לפתע באפריל ‪ ,1495‬שלוש שנים‬
‫המסחר היהודי ברנט אברמוביץ׳‪ .‬גל עכור זה של עלילות־‬ ‫בלבד לאחר גירוש היהודים מספרד‪ ,‬את כל היהודים‬
‫שווא מצד העירונים פסק בעקבות הודעה תקיפה שפירסם‬ ‫שישבו בליטא‪ ,‬וכל המקרקעין ויתר נכסי דלא־ניידי של‬
‫המלך‪ ,‬שבה איים שמי שילשין להבא על יהודי ויתברר‬ ‫המגורשים הוכרזו רכוש הנסיך הגדול‪ .‬סכומי כסף גדולים‬
‫שהיו תושבים נוצריים חייבים ליהודים נלקחו לאוצר‬
‫שההלשנה בשקר יסודה יוצא להורג‪.‬‬ ‫הנסיך הגדול‪ .‬אבל למרות כל הצעדים הללו לא הוטב‬
‫כתוצאה מלחץ הכמורה נאסר בשנת ‪ 1553‬על יהודי‬ ‫מצבו הכספי‪ .‬בשנת ‪ ,1503‬שנתיים לאחר שנבחר אלכסנדר‬
‫ליטא להחזיק משרתים ומשרתות נוצריים‪ .‬בשנת ‪1566‬‬ ‫גם למלך פולין‪ ,‬הוא התיר ליהודים המגורשים לשוב‬
‫באה לידי ביטוי השאיפה ההולכת וגוברת של האצולה‬
‫והכמורה להשפיל את היהודים‪ .‬על יהודי ליטא‪ ,‬גברים‬ ‫לליטא והחזיר להם חלק מרכושם‪.‬‬
‫כנשים‪ ,‬נאסר להופיע בציבור במלבושים יקרים ולהתקשט‬ ‫המלך זיגמונט הראשון‪ ,‬שכונה ״הזקן״‪ ,‬חזר ואישר‬
‫בתכשיטי זהב‪ .‬הגברים חויבו לחבוש על ראשם כומתה‬ ‫בשנת ‪ 1507‬את כתבי־הזכויות שנתן ויטאוטאס ליהודים‬
‫ולימים גם ויתר על החובה להחזיק על חשבונם אלף‬
‫צהובה והנשים — מטפחת צהובה‪.‬‬ ‫פרשים‪ .‬בתמורה לכך הטיל על יהודי ליטא מס גלובלי בסך‬
‫לעומת חיי השפע של קומץ היהודים העשירים‪ ,‬שניהלו‬ ‫אלף זהובים‪ ,‬נוסף על המסים הרגילים שהיה עליהם‬
‫את עסקיהם בחסות האצולה הבכירה‪ ,‬לא שפר מצבם של‬ ‫לשלם‪ .‬בשל קשייו הכספיים ומטעמי יעילות העדיף הנסיך‬
‫כלל יהודי ליטא‪ .‬רובם ככולם התפרנסו בדוחק ממסחר‬ ‫לרכז את גביית המסים מיהודי ליטא ביד אחת‪ .‬בשנת ‪1514‬‬
‫זעיר‪ ,‬ממתן הלוואות לאיכרים ולעירוניים וכדומה‪ .‬באמצע‬ ‫מינה לאחראי לכך את החוכר היהודי העשיר מבריסק‬
‫המאה ה־‪ 16‬הורע עוד יותר מצבם הכלכלי ורבים מהם‬ ‫מיכאל יוזפוביץ׳‪ ,‬ששימש מעין גזבר ובנקאי של המלך‪.‬‬
‫נהפכו ממלווים ללווים וסבלו קשות מבעלי חובם‬ ‫מלבד זאת מינה אותו המלך להיות ראש יהודי ליטא‪ .‬אולם‬
‫המינוי לא האריך ימים מפני שיהודי ליטא הסתייגו ממינוי‬
‫הנוצריים‪.‬‬ ‫כזה שנכפה עליהם מבחוץ‪ .‬בשנת ‪ 1525‬הוענק למיכאל‬
‫באותו זמן היו קיימות בנסיכות ליטא הגדולה ‪15‬‬ ‫יוזפוביץ׳ מעמד של אציל‪ ,‬לו ולבניו אחריו‪ .‬אחיו הבכור‪,‬‬
‫קהילות ובראשן שלוש הקהילות הראשיות — בריסק‪,‬‬ ‫אברהם יוזפוביץ׳‪ ,‬שגם הוא היה עשיר מאוד ובעל עסקים‬
‫גרודנה ופינסק‪ .‬האומדנים על מספרם הכולל של היהודים‬ ‫גדולים וחתנצר בגיל צעיר יחסית‪ ,‬כיהן זמן מה בתפקיד‬
‫באותו זמן נעים בין ‪ 10,000‬ל־‪ .25,000‬בממוצע היו‬ ‫שר האוצר של נסיכות ליטא‪ .‬אבל זה היה מקרה חריג‪ .‬יחד‬

‫המשפחות היהודיות בנות עשר נפשות ויותר‪.‬‬ ‫‪18‬‬
‫לאחר שנכנס לתוקפו האיחוד בין פולין לליטא בשנת‬
‫‪ , 1569‬ובעקבות עליית כוחה של האצולה‪ ,‬חל שיפור‬
‫במצבם הכלכלי של היהודים ומספרם הלך וגדל‪ ,‬לעומת‬
‫מספרם של חוכרי המכס שהתמעט‪ ,‬הלך וגדל מספר‬
‫היהודים שהועסקו עתה בידי האצילים ובעלי האחוזות‬
‫בניהול משקיהם ועסקיהם וגם בחכירת בתי־מרזח‬
‫ופונדקים באזורים הכפריים‪ .‬להתפזרותם הרבה של‬
‫המוני יהודים בכפרים ובמקומות נידחים נודעה משמעות‬
‫רבה מבחינה חברתית־תרבותית‪ .‬ה״יישובניקים״ )כפי‬
‫שכונו היהודים שהתגוררו ביישובים כפריים נידחים‬
‫ונחשלים( לא יכלו לקיים בית־כנסת ומוסדות ציבור‬
‫אחרים ואף התקשו למצוא ולהחזיק ״מלמדים״ לבניהם‪.‬‬
‫המוזג)חוכר בית־המרזח( היהודי גם היה חשוף לא פעם‬
‫ליחס עוין מצד האוכלוסייה הכפרית‪ ,‬שראתה בו לא פעם‬
‫את עושה דברו של האציל ובעל המונופולין לייצור היי״ש‬
‫ומכירתו המבקש לנצלם‪ .‬הוא הדין לגבי הצמיתים שאדונם‬
‫האציל מסרם לידי החוכר היהודי כדי לשמש לו כוח‬

‫עבודח חינם‪.‬‬