Page 96 - Ha Keter
P. 96
פרק חמישי
את עיקרי הדברים .לדבריה ,בוטלה הנסיעה המתוכננת מחמת הסכנה לחייה .הקשר
שלה לאישים ולמוסדות היה באמצעות יצחק שמוש.
שאלה פתוחה ,שאין עליה לעת־עתה מענה ,היא זו :מה היה חלקם של חכמי חלב
ונגידיה במאמצי ההצלה ? השאלה נחלקת לכמה חלקים .מה עשו אנשי חלב היושבים
בחלב עד צאת הכתר מן העיר אנו יודעים ; האם חיפשו אחרי כן את החלקים החסרים
אשר ׳נגנזו בבור יבש הנמצא בסביבת המקום׳ כפי שמבטיחים שלושה חכמים במכתבם
אל הראשון־לציון)כ״ח אדר תשי״ח(? האם מצאו מה שחיפשו?
הזכרנו וציטטנו את פניותיהם של הראשון־לציון ושל ראש הוועד הלאומי ולימים
נשיא המדינה אל מנהיגי התפוצה החלבית בארצות־הברית ובאירופה .האם נענו הללו
אל הפניות? האם שלחו מכתבים או שליחים אל חלב ,תחילה לשכנע את העקשנים שיש
להוציא את הכתר ואחרי־כן להפציר באנשי המקום לחפש את החסר? האם הצטרפו
לפעולות שכנוע והפצרה אלה גם חכמי חלב ונגידיה שישבו אז בארץ?
ניסיונותי למצוא מסמכים העונים ברורות על שאלות אלה לא עלו יפה .שאין לנו
גישה אל חלב ואל גנזכיה — דבר המובן מאליו .וגם זו עובדה שכל הנוגעים בדבר
הלכו לעולמם .צאצאיהם מעידים שהאנשים כתבו ופעלו .אולם עדיין לא הצלחתי לשים
ידי על מכתבים או העתקיהם ,אפשר משום הטירחה הרבה שבחיפוש בניירות ,אפשר
משום העדר תודעת תיעוד במקומותינו ,ואפשר גם אפשר שעוד יימצאו ויתגלו
מסמכים.
אני פונה בזאת לכל מי שיש לאל ידו לעזור במציאת ההתכתבות הזו ,שאני מניח
שהיתה ,בין אנשי אר״ץ שבחוצה לאר״ץ לבין אלו היושבים בה לשלוח אלי מה
שימצאו ,ואני מקווה שבמהדורה השנייה של ספר זה תימצא תשובה לשאלה חשובה זו.
בקשה זו מופנית בראש ובראשונה אל צאצאיהם ומחזיקי עזבונם של רחמו נחמד ויצחק
שלום וחכם יצחק דיין ואחרים הפזורים ברחבי תבל.
במסמכים שבידי חוזר ועולה בעיקר שמו של חכם יצחק דיין כמי שעשה להצלת
הכתר והוצאתו מן העיר וכמי שהתחייב להמשיך ולעשות למציאת החלקים החסרים.
במשפט שהתנהל בבית־הדין הרבני בירושלים הוזכרה שוב ושוב יוזמתו שבלעדיה ׳לא
היינו שולחים את הכתר כלל׳ .אין לי ספק שגם יצחק שלום הטיל את משקלו ואת
יוקרתו מניו־יורק הרחוקה למען העלאת הכתר לירושלים.
בפני בית־הדין הרבני הוצג מכתב מיום 25.2.1958חתום בידי שלושת החכמים הנ״ל
— אברהם ענתבי ,אברהם רפול ועזרא עטיה — חברי בית־דין צדק בעדת החלבים
בירושלים — ובו נאמר בין השאר:
מאז עברו כעשר שנים ,ובכל הזמן הזה היתה השתדלות מרובה להצילם
ולהעבירם לארץ ,ולא אסתיעא מילתא.
74
