Page 22 - etmol_127

‫רצח במדבר‬

‫מאת צביקה זליקוביץ‬

‫אברהם זליקוביץ וחיים יוסילביץ ליד מגדל הקידוח‬ ‫בחודש יוני ‪938‬ו‪ ,‬נשלחה קבוצת פועלי קידוח מפתח״תקוה‬
‫למדבר יהודה‪ ,‬לפי המלצתה של הוועדה המלכותית הבדיטית‪,‬‬
‫בשיתוף המוסדות הלאומיים‪ ,‬על מנת לנסות למצוא מים באיזור‬

‫מערות קומראן‪.‬‬
‫אל פועלי הקידוח נילוו אף נוטרים מירושלים‪ .‬ביחד מנתה‬
‫המשלחת שנים עשר איש‪ .‬לא הרחק ממיגדל הקידוח הוקם המחנה‬
‫ובו צריף וארבעה אהלים מוקפים בגדר אבנים‪ .‬כשישה שבועות שהו‬
‫אנשי המחנה במקום וביום ‪ 21.7.38‬בשעה חמש אחר הצהריים‪,‬‬
‫תקפה אותם קבוצת ערבים שמנתה כעשרים איש‪ .‬בהתקפה זו‬
‫מצאו את מותם שני נוטרים‪ ,‬אברהם עבדי״צרק ושלמה שווילי ושני‬
‫פועאם מקבוצת הקודחים‪ ,‬מפתח־תקוה‪ ,‬חיים יוסלביץ ואברהם‬

‫זליקוביץ‪ ,‬אבי כותב שורות אלה‪.‬‬

‫נפגעו‪ ,‬הרי שהוא‪ ,‬עם האקדח הבוגדני שבידו הוא אינו‬ ‫מהרגע שהחל לנוס‪ ,‬מהרגע שידע שאין לו מה לעשות‬
‫יכול לעשות דבר‪ .‬גבורה‪ ,‬תבונה‪ ,‬תושיה‪ ,‬אף לו גייס את‬ ‫בתוך התופת המשתוללת סביבו‪ ,‬כשכדורים שורקים לידו‪,‬‬
‫כל אלה‪ ,‬לא יכול היה לשנות דבר‪ .‬כל אשר יכול היה‬ ‫מעליו ולרגליו‪ ,‬מאותו רגע‪ ,‬ידע שאסור לו להפסיק לרוץ‬
‫לעשות הוא לנום משם כל עוד נפשו בו‪ .‬וכך‪ ,‬יחף‪ ,‬כי כך‬ ‫עד שיגיע אל קליה השוכנת במרחק שבעה ק״מ מכאן‪ .‬עוד‬
‫מצא עצמו עם הישמע היריה הראשונה‪ ,‬ירד עדאקי בריצה‬ ‫הוא שועט ורגליו היחפות מדלגות על הסלעים המשוננים‬
‫החותכים בבשרו ובאוזניו מהדהדות עדיין צרחות אנשי‬
‫טרופה אל הוואדי‪.‬‬ ‫הכנופיה שעטה על מחנה הקודחים‪ ,‬כלהק עורבים‪,‬‬
‫ממרומי הצוקים שליד מערות קומראן‪ .‬כפות רגליו זבו דם‪,‬‬
‫הוא רץ כאיילה מבוהלת והם יורים אחריו‪ .‬אף שרחק מן‬ ‫אך הוא המשיך לרוץ את ריצת האמוק המחלצת את חייו‬
‫המחנה וקול היריות נדם‪ ,‬המשיך לרוץ‪ ,‬דמו הולם ברקותיו‬ ‫מן המוות שהיה כה קרוב אליו‪ .‬הוא רץ‪ ,‬נושם ונושף‬
‫כתופים וכפות רגליו צורבות כמו לובנו באש‪ .‬כאשר ראה‬ ‫ומשחזר את הרגעים שהשאיר זה עתה מאחוריו החל‬
‫שהנה הוא קרוב למלון ״קליה״‪ ,‬צנח לצד הדרך להשיב‬ ‫באותה יריה בודדת שפילחה את האוויר והפרה את‬
‫נפשו‪ .‬כשהתאושש קמעה‪ ,‬נטל בשתי ידיו את האקדח‬ ‫הדממה שאפפה את מחנה הקודחים‪ .‬במחנה היו אותה‬
‫הבוגדני‪ ,‬הביט בו במבט מלא כעס ועלבון צורב ובחמת‬ ‫שעה שבעה בחורים המנסים להקל ולו במעט את נטל‬
‫זעם ניסה לדרוך אותו‪ ,‬עוד הוא מכה בו בכף ידו‪ ,‬לוחץ על‬
‫ההדק והנה‪ ,‬כאן ועכשיו‪ ,‬כאילו לא היו הדברים‪ ,‬עכשיו‬ ‫החום הכיבשני הרובץ למרגלות ההר‪.‬‬
‫מילא הכלי הקר והעקר את ציפיותיו וקול יריה פילח את‬
‫הדומיה שמסביב‪ .‬עוד הדי הידיק נשמעים באוויר‪ ,‬שמע‬ ‫השעה חמש אחר הצהריים והם מחכים בכליון עיניים‬
‫עדאקי צרור יריות שנורה לעברו וקריאת; ״הרם ידיים״!‬ ‫לטנדר שישוב מקליה עם מוט הקידוח החדש‪ .‬ארבעה‬
‫והנה מולו קבוצת שומרים מקליה‪ ,‬הוא מספר להם על‬ ‫פועלים ושלושה נוטרים‪ .‬שיבעה אנשים בודדים לרגלי‬
‫מערות קומראן שמול ים המלח מחכים‪ .‬והוא‪ ,‬משה‬
‫הקורות אותו ואת אשר אירע במחנה הקודחים‪.‬‬ ‫עדאקי‪ ,‬אחד הנוטרים‪ ,‬חרד מעט‪ .‬הנה‪ ,‬תרד החשיכה‬
‫וחבריו בוששים לחזור‪ .‬עוד החרדה מטרידה את מנוחתו‪,‬‬
‫אחרי שהשליכו לעברו מימיה נחפזו לקליה על מנת‬ ‫והנה מפלחת יריה את דומיית המדבר‪ .‬״שווילי״! קורא‬
‫להזעיק עזרה לאנשי המחנה‪ .‬עוד הוא יושב שם לבדו‬ ‫עדאקי לעבר חברו הנוטר וכתשובה הוא שומע אך את‬
‫כשרגליו צבות וליבו מכה בחזהו מן הריצה ואימת המוות‬ ‫גניחותיו של זה‪ ,‬שכנראה נפגע מן היריה‪ .‬מיד רץ עדאקי‬
‫שראה לנגד עיניו‪ ,‬מגיעה אליו קבוצת אנשים מקליה‬ ‫אל הצריף ומוציא אקדח מארגז הנשק‪ .‬בעוד בחוץ‬
‫הנושאים אותו אל המרפאה‪ .‬שם הוא מוצא לתדהמתו את‬ ‫משתוללת חינגת יריות וצווחות אנשי הכנופייה‪ ,‬מנסה‬
‫יצחקי‪ ,‬חברו הנוטר כשהוא חיוור‪ ,‬בגדיו מוכתמים בדם‬ ‫עדאקי להפעיל את האקדח‪ ,‬אך מעשה שטן‪ ,‬הכלי אינו‬
‫ובקושי רב הוא מצליח להסביר שזה עתה הביאו אותו ואת‬ ‫עובד‪ .‬הוא מנסה שוב ושוב כאשר לקראתו ‪ p‬אברהם‬
‫שווילי הפצוע קשה‪ .‬שלושת הנותרים — אברהם עבדי־‬ ‫זליקוביץ‪ ,‬אחד הפועלים‪ ,‬ולפני שהצליח להגיע אליו ננעץ‬
‫צדק‪ ,‬אברהם זליקוביץ וחיים יוסלביץ לא היו בין החיים‬ ‫כדור בצווארו‪ .‬זליקוביץ צונח‪ ,‬לא לפני שהוא פולט‬
‫בגניחה‪ :‬״לעזאזל״‪ .‬ברגע זה מבין עדאקי‪ ,‬שבהמולת תופת‬
‫כאשר הגיעה העזרה‪.‬‬ ‫זו המתחוללת סביבו‪ ,‬כאשר מרבית חבריו‪ ,‬אם לא כולם‪,‬‬

‫עדאקי ושווילי מובלים לבית־חולים בירושלים‪ .‬למחרת‪,‬‬ ‫‪22‬‬
‫מת שווילי מפצעיו‪ .‬עדאקי נשאר שבוע ימים בבית־‬
‫החולים‪ ,‬כשהוא מעביר לנגד עיניו‪ ,‬שוב ושוב‪ ,‬את מה‬