Page 20 - etmol_127

‫עליית שיראז‬ ‫מופיע פזמון שהיה מושר בימים ההם‬
‫)של א״ד גורדון( עם החרוז החוזר‬
‫‪ 120‬משפחות עלו משיראז ב־‪ 1889‬ונשאה בירושלים‬ ‫במקורו; לאמיר פריילך זיין‪ ,‬אן‬
‫למרות צו ניחש תורכי‬ ‫פריילך אנעק״‪ .‬התרגום נעשה בידי‬
‫ש‪ .‬בן־ציון‪ ,‬ולפי דעתי בהצלחה‪ .‬אבל‬
‫מאת עזריה לוי‬ ‫בחרוז החורז הכניס פסוק‪ :‬הודו לה׳‬
‫כי טוב)הוא הסביר לי‪ ,‬כי חיפש אחרי‬
‫בשובו לעירו שיראז‪ ,‬כינס ר׳ אהרן‬ ‫בשנת תרמ״ו )‪ (1885‬יצא ר׳ אהרן‬ ‫פסוק עממי(‪ .‬זמורת־זר זו — זר בכל‬
‫ביום השבת את אנשי עירו בבית‪-‬‬ ‫הכהן מעירו שיראז בדרכו לארץ־‬ ‫מכל — צרמה מאד את נפשי‪ ,‬אבל‬
‫הכנסת‪ ,‬וסיפר להם את שראו עיניו‬ ‫ישראל‪ .‬כפי שכתב בנו רפאל‪ ,‬ביקש‬ ‫תקנה לא היתה עוד‪ .‬עתה בא אני‬
‫בא ‪ p‬ישראל‪ .‬ר׳ אהרן ומשפחתו עלו‬ ‫אביו לפקוד את המקומות הקדושים‬
‫לארץ בשנת תרמ״ט )‪ (1889‬ובעקבו­‬ ‫ולבדוק אפשרות לעלייה‪ .‬בשנים אלה‬ ‫לקצץ אותה; אבל במה אחליפנה?‬
‫תיהם עלו כמאה ועשרים משפחות‬ ‫לא התירה ממשלת פרס יציאה מאר­‬ ‫התרגום כפשוטו הוא ״הבה נרבה‬
‫נוספות משיראז‪ ,‬יש לציין‪ ,‬שר׳ אהרן‬ ‫צה‪ ,‬בוודאי לא לתושבים היהודים‪,‬‬ ‫בשמחה‪ ,‬שמחה אין קץ״; אבל באזני‬
‫ועמו המשפחות הרבות‪ ,‬עלו לא ‪p‬‬ ‫אשר מעמדם המשפטי היה של‬ ‫הומות לא רק המלות ההן אלא גם‬
‫אזרחים חסרי נתינות‪ ,‬אף שבשנת‬ ‫נעימת התוגה העמוקה שהיתה מלווה‬
‫בניגוד לדעתם של רבני שיראז‪.‬‬ ‫‪ 1880‬הועבר הטיפול ביהודי פרם‬ ‫אותן במקורה; וחלקי דל בשיר‬
‫למשרד החוץ הפרסי‪ ,‬צעד שנחשב‬ ‫ובחרוז מכדי לתת להן תרגום ובטוי‪.‬‬
‫בשנים אלה אסרה ממשלת תורכיה‬ ‫על־כן עיני נשואות אפוא לעזרת‬
‫על עליית קבוצות לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬וה­‬ ‫לחיובי מבחינתם‪.‬‬ ‫אחרים‪ ,‬ליודעי השירה וחגוי הנפש‬
‫עולים שהגיעו ליפו‪ ,‬קיבלו פתק‬ ‫מהימים ההם — והן פנו גם אל ר׳‬
‫אדום‪ ,‬שהתיר להם שהייה בארץ‬ ‫ידוע לנו שכבר בראשית המאה ה־‬ ‫דוד זכאי‪ :‬זכאי זה אשר חטא כפלים‬
‫לשלושה חדשים בלבד‪ .‬אנו יודעים‬ ‫‪ 19‬עלו יהודים מפרס לא ‪p‬־ישראל‬ ‫בעלומיו — כי המיר את המתנגדות‬
‫שלעולים אלה לא היו דרכונים‪ ,‬שכן‬ ‫והתיישבו בעיקר בצפת ורק מעטים‬ ‫בחסידות‪ ,‬ושר ״הללויה״ לאליל‬
‫כעבור שנים אחדות דרש מהם הקונ­‬ ‫בירושלים‪ .‬מניעים דתיים בעיקר הבי­‬ ‫האהבה — אולי ימצא הוא תקון‬
‫סול הפרסי בירושלים לרכוש דרכונים‬ ‫או יהודים לעלות לארץ‪ .‬מאידך‪,‬‬ ‫לחרוז החוזר שבפזמון זה מגיל‬
‫שד״רים פקדו את ישובי היהודים‬
‫בכסף רב‪,‬‬ ‫בפרס‪ ,‬והביאו לגולה את דברה של‬ ‫העלומים? שאלהו והודיעני‪.‬‬
‫א ק הקודש‪ .‬אולם‪ ,‬נראה שבדרך‬ ‫מאיר וילקנסקי‪.‬‬
‫רפאל חיים הכהן‪ ,‬בנו של ר׳ אהרן‪,‬‬ ‫כלל‪ ,‬עליית קבוצות מפרס‪ ,‬באה‬ ‫כאמור‪ ,‬נמצא התרגום לשורה‪:‬‬
‫כתב ספר זכרונות ״אבנים בחומה״‪,‬‬ ‫כתגובה לפרעות ולרדיפות קשות‬
‫שנדפס אחר פטירתו ביוזמת בניו‪.‬‬ ‫בפרס‪ .‬יש בידינו עדותו של שד״ר‬ ‫״נגיל־נשמח בלי סוף״‪.‬‬
‫בספר תיאר רפאל חיים את עליית‬ ‫צפת‪ ,‬יחיאל קסטילמן‪ ,‬משנת ‪,1860‬‬ ‫תהו נוסח השיר כפי שהוא מופיע‬
‫משפחתו וכן דבר עלייתם של ‪120‬‬ ‫שתיאר את סבלותיהם של יהודי‬ ‫בסיפור ״הבחר״ של מאיר וילקנסקי‪,‬‬
‫המשפחות והתיישבותן בארץ‪ .‬רפאל‬ ‫שיראז‪ ,‬אשר נרדפו קשות‪ ,‬עד שנאלצו‬ ‫על פועלי פתח־תקוה‪ ,‬שמסתבר כי‬
‫מספר‪ ,‬שכאשר החלו אורזים חפציהם‬ ‫מחברו הוא א‪.‬ד‪ .‬גורדון ומקורו‬
‫לנסיעה‪ ,‬התברר שאשת אחיו הבכור‬ ‫להמיר דתם‪.‬‬
‫מסרבת לעלות לא ‪ .p‬משפחתה של‬ ‫ביידיש ותורגם על־ידי ש‪ .‬בן־ציון‪:‬‬
‫האשה פנתה לדיינים‪ ,‬כדי שיכריעו אם‬ ‫בהגיעו לצפת נפגש ר׳ אהרון עם‬
‫חייב הבעל להישאר עם אשתו‪ ,‬או‬ ‫העולים הוותיקים מפרס‪ ,‬ונתבקש‬ ‫והרי איני אלא יהודי עני‬
‫שחובה עליה להצטרף לבעלה‪ .‬בסופה‬ ‫לשמש שד״ר למען יהודי צפת‪ ,‬אישים‬ ‫שנתגדל בגלות ויסורין‪,‬‬
‫של הפרשה התגרשו בני הזוג‪ ,‬והאח‬ ‫אחדים מעולי פרס בצפת ידועים לנו‪.‬‬
‫הצטרף לשיירת הנוסעים‪ .‬כעשרים יום‬ ‫למשל‪ ,‬יצחק שלום הכהן אבו‪-‬גרשון‪,‬‬ ‫אך בארץ ישראל שמח אני‬
‫נמשכה הדרך‪ ,‬אותה עשו כשהם‬ ‫ששימש קונסול פרס בגליל‪ .‬והסופר‬ ‫ואשא כוס כבן חורין‪.‬‬
‫רכובים על פרדות‪ ,‬ונשמרים מפגיעתם‬ ‫ש״י עגנון תיאר את דמותו של‬
‫של שודדי דרכים‪ ,‬עד שהגיעו לעיר‬ ‫המקובל הפרסי ר׳ יחזקאל הכהן‬ ‫לחיים‪ ,‬ארץ‪ ,‬האח!‬
‫הנמל בושיר שבמפרץ הפרסי‪ .‬כאן‬ ‫שהתבודד במירק)ראה הסיפור ״אבני‬ ‫נגילה ונ שמחה בך ‪-‬‬
‫המתינו כחורשיים‪ ,‬ועלו בספינה שנס­‬ ‫המקום״(‪ ,‬בשובו כעבור שישה חוד­‬ ‫הנה זה נראה החוף‪...‬‬
‫עה ליפו דרך תעלת סואץ‪ .‬בלב‪-‬ים‬ ‫שים לפרס‪ ,‬נסע אהרן הכהן לקרים‬ ‫נגיל־נשמח בלי סוף!‬
‫ונפגש עם הרב חזקיה מדיני‪ .‬הרב‬
‫הכין האב את בניו ולימדם עברית‪.‬‬ ‫מדיני העביר את כספי התרומות‬ ‫הדיוק למה באכילה ובשתיהל‬
‫ברוך המקו ם על הנשמה!‬
‫ר׳ אהרן ואחרי כן‪ ,‬רפאל חיים בנו‪,‬‬ ‫לצפת‪.‬‬ ‫אשרי מי שנפשו חיה‪,‬‬
‫היו עסקנים וראשי העדה בירושלים‪.‬‬ ‫הוי בתקוה ובנחמה!‬

‫לחיים ארץ‪ ,‬האח! וכו׳‬

‫בנחמה נראה כולנו ‪-‬‬
‫חייכם אחים‪ ,‬וחי העולם! ‪-‬‬

‫ארץ חמד תהיה שלנו‪,‬‬
‫ושבו בנים לגבולם!‬

‫לחיים ארץ‪ ,‬האח! וכו׳‬

‫‪20‬‬