Page 5 - etmol 92

‫התחייבותו של רמח׳׳ל בכתב ידו לתדול מכתיבת חיבורים מפי המגיד‬

‫עלי‪ ,‬הנה כאשר המה להשפילני כן הגביהני ה׳ ויתנני‬ ‫עם הרב הכהן‪ ,‬חברי בית־הדין של העיר וחכמי הישיבה ואז‬
‫בטובו הגדול לחן ולחסד )בעיר אמסטרדם( לעומת כל אשר‬ ‫אירע דבר מפתיע ביותר‪ :‬כאילו נפלה רוחו של רמח״ל‬
‫נתאמצו להביש את ריחי‪ .‬ועתה מה לי עמהם? לא אזכרם‬ ‫ואחזו מורך לב‪ ,‬הוא הודה בכל האשמות שלפני כן הכחישן‪.‬‬
‫לאמיתו של דבר אין בנוסח ההודאה אלא תוכן השמועות‬
‫ולא ידון רוחי בהם ואלקי יריב ריבי״‪.‬‬ ‫שהפריחו עליו וגם הוידוי והחרטה אינם על מה שעשה‬
‫אחרי השבועה אלא לפניה‪ ,‬וכל שעשה לא עשה אלא‬
‫לארץ ישראל‬ ‫בשגגה‪ .‬מכאן אתה רואה שרמח״ל רצה בעצם להשקיט את‬

‫ואף־על״פי־כן‪ ,‬לא שקט‪ .‬אמנם קיבל עליו את הדין‪ ,‬ציפה‬ ‫המחלוקת ולמען השלום נהג במתינות‪.‬‬
‫לאות ולמופת ואלה התמהמהו לבוא‪ .‬לא כוחות חיצוניים‬ ‫אבל המחלוקת לא דעכה ורמח״ל לא הצליח להשביע את‬
‫הכריעוהו‪ ,‬אלא אפשר שהוא עצמו‪ ,‬בקרבו‪ ,‬נתערערה‬ ‫רצונם של רבני פרנקפורט‪ .‬הוא הסכים לוותר עד הגבול‬
‫אמונתו בתורה שנקנתה לו מכוחו של המגיד‪ ,‬ויום אחד‬ ‫האחרון כדי להשקיט את הרוחות הסוערות‪ ,‬ובי״ח בחשבון‬
‫החליט לעלות לארץ־ישראל‪ .‬אולי נתעוררה בלבו תקוה‬ ‫תצ״ו כתב לרבו‪ :‬״אם בשל תיבת הספרים כל הסער הגדול‬

‫שהנס יתרחש שם‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬יצוה כבוד תורתו ויקחה אצלו וישרפה לעיניו״‪.‬‬
‫בשנת תק״ג )‪ (1743‬יצא רמח״ל מאמסטרדם עם אשתו‬ ‫מעתה חל שינוי מהותי במהלך מחשבותיו של רמח״ל‬
‫ובנו ושם פניו לארץ‪ .‬אכן זו היתה מגמתו משכבר הימים‪,‬‬ ‫ובמעשיו‪ .‬שמו ומעשיו לא יהיו נדונים יותר בפי הבריות‬
‫כפי שכתב לרבו‪ :‬״כבר קבעתי עצמי בעזרת השם ובישוע­‬ ‫ולא יהיו לוויכוחים בקהילות ישראל‪ .‬הוא המשיך לאמסטר­‬
‫תו ללכת אל ארץ טובה מן הארצות האלה ‪ -‬ארץ הקדושה״‪.‬‬ ‫דם‪ ,‬שם קיבלתו הקהילה הספרדית בכבוד גדול‪ ,‬וכל כתבי‬
‫רמח״ל הגיע לעכו ובכ״ב בתמוז הריץ מכתב לתלמידיו‪.‬‬ ‫השטנה שיצאו נגדו וכל השמועות שקלטו אוזני אנשיה לא‬
‫רוח תקוה אחזה בהם ותלמידו יעקב חזק כתב לו בשם כל‬ ‫עימעמו את חיבתם אליו‪ .‬יכול היה לחדש חבורה משלו‬
‫החברים‪ :‬״קם לבנו בקרבנו‪ ...‬כי מלא ה׳ מאוויי לבו הטהור‬ ‫ולעסוק בתיקון השכינה ובפעולות להחשת הקץ‪ .‬משנתחוור‬
‫והביאו אל הארץ הקדושה ברווחה והצלחה‪ .‬מה טוב חלקו‬ ‫לו שאפסה כל תקוה לחבר חיבורים על פי המגיד ושלא יוכל‬
‫להכריע את יריביו‪ ,‬משך ידו מן המלחמה העקרה‪ .‬מעתה לא‬
‫ומה נעים גורלו לעבוד את ה׳ בטהרה בדרך הישרה״‪.‬‬ ‫השיב כלל למתנגדיו ושם עצמו כמי שאינו צד בפולמוס‬
‫אולם גורלו לא היטיב עמו‪ .‬מגיפה פשתה בארץ ומנעה‬ ‫ולרבו הרב באסאן כתב‪ :‬״ועתה אדוני החכם כמלאך‬
‫ממנו לשבת בעיר אשר בחר בה‪ ,‬בירושלים או בצפת‪ .‬לא‬ ‫האלקים‪ ,‬האותי יוכיח במוסר? אשר שתקתי ואחריש ואשר‬
‫עברו חודשים רבים ורמח״ל עם כל בני ביתו‪ ,‬נספו‬ ‫לא בחרב אצא לקראתם? כמדומה לי שלא עשיתי דבר יפה‬
‫במגיפה‪ ,‬בכ״ו באייר תק״ד )‪ ,(1744‬כשנה לאחר בואו‬ ‫מזה מימי‪ ...‬כי זה הדרך אלך בה‪ ,‬להיות מנענע ראשי לכל‬
‫לארץ‪ .‬יהודי עכו נטלו את גוויותיהם מהעיר שהיא ספק‬ ‫גל וגל וכל אשר ידברו עלי אנשי רשע לא חשוב הוא בעיני‬
‫ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬וטמנון בכפר יסיף‪ ,‬הסמוך‪ ,‬שהיא מארץ‪-‬‬ ‫אפילו כקליפת השום‪ ...‬איני רודף כבוד‪ ,‬איני מבקש‬
‫גדולה‪ ,‬מה לי איפה אם ידברו עלי רעה או טובה? אתהלך‬
‫ישראל‪ .‬ומקום קבורתו של רמח״ל לא נודע עד היום‪.‬‬ ‫בתום לבבי בקרב ביתי את האלקים הרועה אותי מעודי‪ ,‬אף‬
‫כי כבר ראיתי בעיני ברצות ה׳ ברוב חסדו וידבר שלום‬
‫לעיון נוסף‪ :‬״ אי ט לי ה יודאיקה״‪ ,‬הוצאת המכון לחקר‬

‫התפוצות‪ ,‬אוניב ר סיט ת תל־אביב ‪. 1989‬‬