Page 122 - morocco
P. 122

‫ח"ם סעדו!‬  ‫‪116‬‬

                                                                                                 ‫מרוקו‬

                                                                      ‫המניעים להעפלה‬
‫מעמדה של צרפת במרוקו התערער לאחר מלחמת העולם השנייה‪ ,‬בעקבות האכזבה‬
‫מהתנהגותה במהלך המלחמה והנחיתה האמריקאית במרוקו‪ .‬לאחר המלחמה לא שינו‬
‫הצרפתים את מדיניותם המסורתית במרוקו ‪ -‬התנגדות לציונות ‪ -‬אך העלימו עין‬
‫מהפעילות הציונית‪ .‬הייתה זו תקופת עדנה יחסית לפעילות הציונית במרוקו‪ ,‬והפעילים‬
‫הציונים הצליחו להחדיר ביהודים אמונה כי אין עוד עתיד לקיום היהודי במרוקו וכי זו‬

                                       ‫ההזדמנות לממש את חזון העלייה לארץ ישראל‪.‬‬
‫ביטוי לתחושה זו אפשר ללמוד מעדותו של רחמים כהן‪ ,‬יהודי מקזבלנקה‪ .‬במכתב‬
‫מנובמבר ‪" 1947‬לראש ממשלת ישראל" הוא מתאר את תהליך העלייה לארץ‪ ,‬וחושף אגב‬
‫כך את מניעיו לעלות‪ .‬רחמים כהן התאכזב מהעובדה שלא עלה על אחת משלוש אניות‬
‫המעפילים וכי אשתו ובנו הקטן הפליגו ושהו במחנה המעצר הבריטי בקפריסין‪ .‬הוא‬
‫מספר כי כאשר נודע לו על התארגנות ההעפלה לארץ השיב לידיד שהציע לו להצטרף‬
‫לעולים‪" :‬אני רוצה לנסוע מפני חפץ אני לעזור לארצי‪ .‬אני נכנסה בי שלהבת של ארץ‬
‫מולדת‪ .‬ובאותה שעה הלכתי לאשתי בשמחה והגדתי לה שארץ ישראל טובה מאוד‬
‫והרבה דברים כאלו‪ .‬הדברים שלי לא עבדו אצלה‪ ".‬רחמים כהן לא היה יהודי אמיד‪ .‬הוא‬
‫עבד רק יומיים בשבוע ותמך בהוריו מבחינה כלכלית‪ .‬על מצבו הכלכלי הוא מעיד‪:‬‬
‫"]‪ [...‬והייתה ביתי מלאה מכל טוב שהייתי לוקח די סיפוק של שנה בפעם אחת‪ ,‬חוץ‬
‫מבשר ודגים וירקות והייתי בתענוג גשמי ורוחני ]‪ [...‬ועזבתי הכל למען אהבת המולדת‬
‫אף שאני יודע שאי אפשר לחיות כן בארץ" )אצ"מ‪ ,‬תיק ‪ ,86 4583‬מרחמים כהן ל"ראש‬
‫הממשלה היהודית העצמאית"‪ 20 ,‬בנובמבר ‪ .(1947‬דבריו של רחמים כהן מבטאים כמיהה‬
‫דתית ומניעים ציוניים‪ ,‬שכן בראשית מכתבו סיפר כי בא אליו "חבר מן התנועה" ]הציונית[‪.‬‬
‫נראה‪ ,‬אם כן‪ ,‬שהמניע העיקרי לעלייה היה אידאולוגי‪ .‬חיזוק לכך יש גם במכתבו של‬

                               ‫אפרים בן חיים‪ ,‬משליחי ההעפלה המרכזיים בתקופה זו‪:‬‬

‫אני כותב לך ברכבת‪ .‬כותב לך בפשטות ככל העולה על לבי‪ .‬טבנקין‪ ,‬לו יכלתי לשתף‬
‫אותך בהרגשותי‪ ,‬לו יכולת לראות את אשר ראיתי ולשמוע את אשר שמעתי היית מבין‬
‫לאמונתי העמוקה בגולה זו‪ .‬נסעתי‪ ,‬בקרתי בערי השדה‪ .‬ערים ועיירות‪ .‬פה‪ 500‬יהודים‪.‬‬
‫שם קהילה של אלפים‪ .‬הייתי בבתים יהודים פשוטים‪ ,‬בשבת‪ ,‬בפסח ובחול‪ .‬עליתי‬
‫לתורה‪ ,‬שוחחתי ועל הכל שמעתי‪ .‬כמה אהבה לארץ פועמת בלבם‪ ,‬כמה התמכרות‬
‫למולדת‪ .‬שדות בור לא זרענום והם הצמיחו צמח וירק‪ .‬צמאי ידיעה‪ ,‬מלאי כמיהה ]‪[...‬‬

            ‫יהודים רוצים לעלות בהמוניהם‪ .‬מתכוננת פה ממש יציאת מצרים‪[...] .‬‬

‫את"ה‪ ,‬ארכיון חיסול המוסד לעלייה ב'‪ 22 ,‬ביוני ‪.1947‬‬

‫עדויותיהם של רחמים כהן ואפרים בן חיים מתאימות למניעים בתקופה הראשונה של‬
‫ההעפלה‪ ,‬קרי עד נובמבר ‪ .1947‬אולם עיקרה של העלייה הבלתי‪-‬ליגלית היה בתקופה‬
‫שהחלה במאי ‪ .1948‬מניעי העלייה היו אז ברורים יותר‪ :‬הקמת מדינת ישראל מחד גיסא‪,‬‬
‫והחשש מפני העתיד במרוקו מאידך גיסא‪ ,‬חשש שהתחזק בעקבות התפרצות אלימה‬
‫שאירעה ב‪ 7-‬ביוני ‪ 1948‬בעיר הגבול אוג'דה ובעיירה הסמוכה ג'ראדה‪ ,‬אשר במהלכה‬
‫נרצחו ‪ 42‬יהודים‪ .‬ההתפרצות אירעה לאחר הצהרת הסולטאן על רגישותו כלפי המלחמה‬
‫בארץ ישראל והשפעותיה האפשריות על יחסי יהודים ומוסלמים במרוקו‪ .‬נראה שהצהרת‬
‫הסולטאן ואירועי אוג'דה וג'ראדה גרמו ל"פסיכוזה של בריחה"‪ ,‬כהגדרת אחד השליחים‬
‫שפעלו במרוקו בתקופה זו‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬אפשר לטעון כי ההקשר המדיני במרוקו ובמזרח‬

                    ‫התיכון‪ ,‬והפרשנות המשיחית שניתנה לאירועים‪ ,‬הניעו את העלייה‪.‬‬
   117   118   119   120   121   122   123   124   125   126   127