Page 195 - morocco
P. 195
השירה העברית והערבית-היהודית 189
מרוקו
סעדיה אבן דנאן )1450־(1493 הראשון והידוע מביניהם הוא רבי סעדיה אבן דנאן ,שהיה בקיא בתורת השיר הספרדית,
וכתב שירי חול ושירי קודש רבים שהשפעתה ניכרת בהם .הוא נפטר זמן קצר לאחר
גדל והתחנך בגרנדה ,שהייתה מרכז תרבותי
חשוב עד לגירוש ,והגיע למרוקו לאחר גירוש התיישבותו בפאס.
ספרד .הוא היה איש אשכולות ובקי בספרות משורר חשוב נוסף שהתיישב במרוקו הוא רבי אברהם אבן זמרה המכונה בן זמירו.
ישראל לסוגיה השונים ,ובכללם השירה הדיואן שלו ,ששרד בכתב יד ונרכש לאחרונה במרוקו ,מעיד כי היה משורר משכיל ומוכשר,
העברית ,תורת הלשון העברית וספרות ההלכה. בעל ידע רב בשירה הערבית של זמנו ,שהמשיך את מסורת תור הזהב בסוף המאה
כרב הקהילה כתב תשובות בעניין הבעיות החמש-עשרה .הדיואן כולל עשרות שירים על אירועים היסטוריים וחברתיים שבהם היה
שהתעוררו עקב הגירוש .רבי אברהם אבן מעורב ,שירי שבח לראשי הקהילה בווהראן ולחבריו המשוררים ,וכן קינה על גירוש
זמרה ,שהיה בן קהילתו ובן חוגו ,כתב עליו ספרד שנכתבה עשר שנים אחרי הגירוש .הוא עמד בקשרי שירה עם בן דורו ובן מולדתו
רבי אברהם בן שלמה הלוי בקראט ,ממגורשי מלגה ,שהתיישב בתלמסאן שבמערב
בווהראן קינה ארוכה בשנת .1493
אלג'יריה ולאחר מכן בתוניס; מפרי עטו נשתמר דיואן במסורת השירה הספרדית.
אברהם אבן זמרה )נפטר ב(?1530- המקובל רבי שמעון לביא ,שחיבר את הפיוט הידוע "בר יוחאי ,נמשחת ,אשריך" ,כתב
כנראה את עיקר שירתו בפאס .רבי שמעיה קוסון התיישב כנראה באחת הקהילות במרוקו
גדל והתחנך בגרנדה .לאחר הגירוש התיישב מיד לאחר גירוש ספרד ,היינו ב־ 1492או זמן לא רב לאחר מכן .הוא חיבר פיוטים ,בקשות
בווהראן שבמערב אלג'יריה ,היה בה אחד
מראשי הקהל ואף יצא מטעם שליטה בראש וקינות לתשעה באב ועל הגירוש ,המפוזרים בכתבי יד שמקורם בשירת דור הגירוש.
משלחת דיפלומטית אל מלך קסטיליה .כעבור מבין הרבנים המגורשים שהתיישבו בפאס ,חיברו רבי יהודה עוזיאל ורבי נחמן סומבאל
זמן התיי שב בסאפי ,זכה בא מונם של תחינות מועטות ,ורבי חיים גאגין חיבר קינות לתשעה באב .שני יוצרים נוספים במחצית
השלטונות הפורטוגליים וניהל עם אחיו יצחק הראשונה של המאה השש-עשרה היו רבי יעקב הסופר ,שביקר אצל דוד הראובני בפורטוגל
את ענייני הקהילות היהודיות שעל החוף וכתב פיוט ארוך על ביקורו ,ומשורר בשם מסעוד ,שחיבר שירים משיחיים ,שירים קבליים
האטלנטי; שם כנראה נפטר. ושירי גאולה שונים.
אולם המשורר מצאצאי המגורשים שרישומו העמוק ניכר בשירת צפון אפריקה בכלל,
שמעון לביא ובשירת מרוקו בפרט ,הוא ללא ספק רבי יצחק מנדיל אבן זמרה ,המכונה "מנדיל" .הוא
השאיר יצירה שירית רבה ואיכותית ,רובה במשקל הכמותי הספרדי ,המונה כמאה שירים
נולד בספרד בסוף המאה החמש־עשרה עבריים המפוזרים בכתבי יד רבים .כתיבתו כוללת סוגות שונות -שירי שבח לחתן
והתיישב עוד בהיותו ילד או נער בפאס ,שבה ולכלה ולאישים שונים ,שירי גלות וגאולה וקינות לתשעה באב -שבכולן הפיח נימה
התחנך .ב 1549-התיישב בטריפולי שבלוב,
בדרכו לארץ ישראל .שירי גאולה שכתב ושיר אישית רוויה באמירה אלגורית מודגשת.
לכבוד השבת נשתמרו בקובצי הפיוטים של בסוף המאה השש-עשרה ובתחילת השבע-עשרה פעלו ,כנראה גם הם בפאס ,המשוררים
יהודי מרוקו .ידוע בעיקר בזכות חיבורו כתם רבי עמרם השוחמי ורבי יעקב הלוי ,שחיברו בקשות ופיוטים על גלות וגאולה .רבי יעקב
פז על הזוהר ובזכות שירו על רבי שמעון בר
הלוי כתב גם קינות לתשעה באב ,וביניהן קינה על ירושלים החרבה.
יוחאי. שירת המגורשים המשיכה במרוקו את המסורת המגוונת של תור הזהב ,וסיפקה השראה
לשירים בעלי הדגשים אישיים מובהקים ,ולשירי קודש שצורפו לכתבים הליטורגיים
יצחק מנדיל אבן זמרה והפארה-ליטורגיים של החיים הקהילתיים .בחלק מן השירים אפשר למצוא גם תיאור
ושחזור של אירועים היסטוריים ואישיים ,ובמיוחד של האירוע הטראומטי מכולם -
נולד בפאס ברבע השני של המאה השש-עשרה
ונפטר כנראה באלג'יריה בתחילת המאה גירוש ספרד.
השבע-עשרה .שימש דיין בפאס ובתלמסאן,
והיה בקשר עם המשוררים והמשכילים בני התגבשות המסורת השירית העברית במרוקו
דורו בצפון אפריקה ,ביניהם משפחת גאבישון
ההתמקדות בענייני הכלל מעניקה את הלכידות והאחידות האופייניות לשירה העברית
באלג'יריה. במרוקו בארבע מאות השנים האחרונות .תכונות אלה התגבשו ביצירתם של משוררים
רבים וחשובים שכתבו בסוף המאה השבע-עשרה ,ובעיקר בשמונה-עשרה .הנה כמה
מאפיינים של השירה העברית שהתגבשו בתקופה זו.
א .התמקדות בתמונת הזמן היהודי בשני צירים :הזמן המחזורי )השבתות והמועדים(
והזמן ההיסטורי )הגלות( .בזמן ההיסטורי מודגשים שני ניגודים :ההווה רווי הסבל
