Page 7 - etmol 59
P. 7
חדשות מן העולם היהודי וה״כללי״ אך קלמן שולמן -סופר מצליח ומפתיע בהיקפו של קהל הקוראים
לא מעוניינים בספרות .אין תימה בכך, העברי .סוקולוב שהחל להוציא באותן
שמרבית הספרים המשכיליים של אותן בשנות השמונים של שנים את כרכי ״האסיף״ )כרך ראשון
שנים היו יוצאים לאור על חשבון המאה הקודמת חל ב״ (1884נדהם בעצמו מהיקף התפוצה
מחבריהם ,אם היו המחברים בעלי אמצ שלהם .הכרך הראשון נמכר תוך כמה
עים מםפיקים ,או בתמיכתם של פטרו מפנה בספרות חודשים ב״ 10,000עותקים .הכרך של
נים )את הספר ״האבות והבנים״ של העברית ,גדל מספר 1885נמכר ב״ 12,000עותקים .ניתן
אברמוביץ -מנדלי מוכר ספרים -הו הקונים והקוראים ורבו להעריך שאת כל אחד מן המאספים
ציא לאור סימוני ברנשטיין כתגמול על הבטאונים ,קם הבסיס השנתיים רבי־הכמות הללו קראו קהל
המאמץ ששיקע המחבר בהכנת ספר הכלכלי־חברתי של של כ״ 100אלף קוראים .היקפו של קהל
חידושי תורה של אביו לדפוס( או בסיוע כזה הצדיק שינוי כללי בהיקף הפעולה
של ״חברת מרבי השכלה״ )שתמכה הספרות העברית הספרותית בעברית ונשתנו כל סדריה
בפרסום ״אשמת שומרון״ של מאפו(, המודרנית ודפוסיה של הספרות .״נולדה העתונות
או על-פי שיטת ״החותמים מראש״ היומית על כל מעלותיה וחסרונותיה״ -
הידועה לגנאי -שיטה של התבזות על מסתרי פאריז -״בס ט ס ל ד׳ כותב סוקולוב ,הסופר העברי חדל לה
פתחי ״נדיבים״ וכיתות רגלי המחבר יות מחזר על הפתחים ונעשה סופר
מעיר לעיר לשם קיבוץ הפרוטות מידי מסךצרי פאריז
החותמים .אפילו םפרי הלימוד המשכיל- עברי החי על עטו ,באה ״עונת השפ־
יים ,שלא עסקו במלחמת הדעות ,לא היא הט.תברת הטהללה אשר חברה בלשון צרפת ביד אביר רפר״ של ספרותנו -כותב סוקולוב
פרצו הרבה את תחומיו של החוג הסופרים אייזען סי /ונעתקה לכל הלשונות המתהלכות בארץ f ומתכוון לאור הבוקר ,לזריחה ,היא
המשכילי המצומצם ,חוגם של אלף- נעשתה לספרות של עם :אפילו לאתח
אלפיים ה״גבירים״ וחתני-הגבירים ועתה נס לשפת.עבר צחה וברורה ,ביד
לתא דספרות ולשון חיה.
המתמשכלים. קלמן שולטאן עם כל ההסתייגויות מותר ,כמדומה,
בשנת 1862קיבל על עצמו םוחר לקבל את גרסתו של סוקולוב בעיקרה
ברדיצ׳באי ,מרדכי ילין שמו ,להוציא חלק ראשון ולקבוע את שנות השמונים הראשונות
לאור את החלק הראשון של ״תולדות בתורת שנות מפנה ,המסמנות את
הטבע״ לאברמוביץ׳ בדרך מסחרית תוצאה רביעית החייץ בין שתי תקופות בהתפתחות הב
נאותה ובמספר עותקים גדול מהרגיל סיס הכלכלי-החברתי של הספרות במח
) (2000ולשלם שכר סופרים למחבר. ווילנ א צית השניה של המאה הי״ט .התקופה
הדבר היה ל״סנסאציה״ .אבל הנסיון הראשונה מקיפה כעשרים-וחמש שנים,
לא עלה יפה .הסוחר נזהר מהסתבכות בדפוס והוצאות האלמנה והאחים ר א ם מאמצע שנות החמישים של המאה ועד
נוספת עם ״המחברים החדשים״, לראשית שנות השמונים ,ואילו התקופה
ואברמוביץ׳ נאלץ ,אחרי התדפקות תרל״ח לפיק השניה הולכת ונמשכת משנות השמונים
מבזה על פתחי חברת ״מרבי השכלה״, הראשונות ועד לעשור הראשון של
להדפיס את שני החלקים האחרים של המאה העשרים .התקופה הראשונה
ספרו ,על חשבונו ,בהפסדים קשים מוכרת בתולדות הספרות בתורת תקופה
ובסירוגי זמן ארוכים בין חלק לחלק. של גאות והקצנה במלחמתה של ההשכ
הספרות העברית המשכילית התקיימה לה במתנגדיה .נוהגים לציין אותה בעי
בעיקרה על נכונות ההקרבה העצמית קר על-פי שירתו הצולפנית-הסטירית
של הסופרים ,שכמעט איש מהם לא של י.ל .גורדון ,על-פי פולמוסיו המסעי
ראה טובת הנאה חומרית מעבודתו רים של ליליינבלום ,על-פי הופעתה של
הספרותית ,וכן על רצונם הטוב של הסיפורת שתיארה את מלחמת ״האבות
קומץ אמידים ,אשר אליהם נאלץ הסופר והבנים״ או את ״הדת והחיים״ ,וכן
על-פי הופעתם של כתבי״העת המשכיל-
לפנות שוב ושוב. יים הלוחמים ,שהטיפו בהתמדה ,אם-כי
במידות הדגשה שונות ,לתמורות
סיפורים־עיבודים לכל
ולתיקונים באורח החיים היהודי.
אמנם מן הראוי להזכיר ,כי בצידה בתיאורים המפורטים פחות-או-יותר
של הפעילות הספרותית המשכילית של סערות הפולמוסים ,שאיפיינו את
המובהקת ,זו הזוכה לתיאור הנרחב התפתחותה של הספרות בתקופה זו מו
בספרי תולדות הספרות ,התקיימה פנית תשומת הלב רק לעתים רחוקות
במשך השנים הנדונות גם פעילות מוצ לעובדה ,שסערות אלו התחוללו בחלל
נעת יותר ,בעלת אופי משכילי-מתון או ציבורי-חברתי זעיר וסגור .בציון עוב
משכילי למחצה ,אשר ,לפי כל הסי דה זו אין כדי להפחית כמלוא הנימה
מנים ,זכתה לתהודה נרחבת יותר מב מחשיבותן ההיסטורית של הסערות,
שלרבות מהן היו תוצאות מרחיקות
חינה כלכלית. לכת .עם זאת ,אסור להסיח את הדעת
אנו יודעים למשל ,כי במשך שנות מאופיו האינטימי ,של ה״עולם״ ש״חי״
הששים והשבעים פורסמו תרגומים- באורח ישיר את המתח של הספרות
עיבודים רבים מחיבוריהם של מםפרים באותן שנים .חוג הקונים של מרבית
יהודיים גרמנים ,שיצרו באותן שנים הספרים המשכיליים היה מצומצם אף
סיפורת ״יהודית״ לצרכיהם של היהו יותר מחוג החותמים על כתבי-העת,
באשר באחרונים היו קוראים תאבי-
