Page 75 - תאטרון 38
P. 75
קלאסיקה במבט נוסף
לטבע האדם ולשינויים פסיכולוגיים העוברים עליו .כל אדם שביצע פשע ,חמור ככל שיהא,
מרצון או שלא מרצון ,נאלץ להמשיך ולחיות עם פשעיו ,ובמוקדם או במאוחר הוא לומד
לחיות עם מעשיו .זהו כושר ההסתגלות האנושי לכל זוועה .זהו התהליך הנפשי שעובר
אדיפוס אך ,כפי שקורה לעתים קרובות ,הסביבה הקרובה אינה עוברת תהליך כזה .כפי שנראה
בהמשך ,הנחמה המועטה שהגישה הזו מביאה לאדיפוס הסובל תקבל משמעות רחבה הרבה
יותר בהקשר לעתידה של אתונה בכלל.
אך אדיפוס אינו מאשים רק את קראון בגירושו .בגידת בניו מטרידה אותו אף יותר ועל כך
הוא מסרב למחול .לאחר שאיסמנה מספרת לו על הנבואות ועל תגובת בניו נזכר אדיפוס
באירועים הסמוכים ליציאתו לגלות ):(444-437
אך בחלוף הזמן ,כשהתרכך הכאב / ,וכשהבנתי שחרון לבי הפריז /בעונש על אותן
שגיאות מן העבר / -פתאום העיר מיזמתה כפתה עלי /להסתלק / ,ובשעה הזאת בני,
אם כי יכלו לתמוך באביהם / ,לא נענו ,לא פצו פה ,ובגללם /מאז אני גולה ,קבצן ונע
ונד.
חוסר העקביות הבולט בין שני המחזות טמון בעובדה שהגירוש לא נבע מצו נבואי כפי שהיינו
מצפים מעלילת המחזה הראשון .הסיבה לכך היא ,כאמור ,רצונו של אדיפוס במחזה השני
להפיל את כל כובד האשמה על הפוליס תבי ובמיוחד על בניו .בניגוד גמור ליחסה הגרוע של
תבי תזכה אתונה ביתרון גדול כמגוננת על החלשים.
חלק ב :תוספות ייחודיות לאדיפוס בקולונוס
סקרנו מוטיבים במיתוס שהופיעו בשני המחזות .נעבור עתה למוטיבים המופיעים רק
באדיפוס בקולונוס ,במטרה לעמוד על שינויים ותוספות ייחודיים למחזה המאוחר יותר.
נבואות
בצעירותו הלך אדיפוס לדלפי כדי לשאול אם הוא בנם של פוליבוס ומרופה מלכי קורינתוס.
כזכור ,באדיפוס המלך לא פטר אותו אפולון מספקותיו ):(793-787
בלי ידיעת הורי הלכתי לפיתו / ,ופויבוס לא כיבד אותי במענה /לשאלה שלשמה באתי,
אך נבא /זועות מסוג אחר ,גורל מר ונורא / -שאת אמי אני עתיד לבעול ,לחשוף /לעין
אנוש פרי בטן מעורר סלידה / ,וגם לרצוח את אבי ומולידי.
שנים ארוכות לאחר מכן מספר אדיפוס שהיה לנבואה חלק נוסף שנמסר לו באותו מעמד )87
– "שכן האל אשר נבא לי שלל תלאות .( "...כבר בתחילת אדיפוס בקולונוס חושף אדיפוס
גליון 37 74
