Page 96 - תאטרון 35
P. 96
הוא הלך? ילד:
הלך .הלך .שנינו לבד .רק שנינו .כך ...כמו שרצינו. סוניה:
)הילד מתקרב אל הדלת בחשאיות כמבקש לבחון ,הוא נעמד ליד הדלת ,מחריש, ילד:
על פניו הבעה מהוססת ,עצובה ,הוא עומד ללא ניע( לאן?
איני יודעת .הרחק מכאן .הנה העוגה שלנו .ראה .איך היא זורחת. סוניה:
)הם מביטים בעוגה ,פאוזה(
כן) .מביט באימו כמבקש( אבל אימא... ילד:
ששש... סוניה:
)בשקט( אימא... ילד:
ששש ...ראה... ליליאן:
)בנימה דרמתית( כן ,כמובן ,אני יודעת ... סוניה:
)הוא מתקרב אל הנרות ,נושף ,הנרות כבים אחד אחד ,ובעקבותיהם החושך ילד:
בביתם של סוניה והילד הולך ומתגבר(
הבע משאלות ,חומד סוניה:
)מהנהן ,נושף ,עוד נר כבה(
חלום חלומות סוניה:
)כמו נצרבת מהחושך ההולך וגדל( לא ...בבקשה... ליליאן:
)היא מרגיעה את בנה ,כמו מכינה אותו לשינה ,תוך כדי מילות הערש עולמם סוניה:
הולך ומתכנס ,כאשר הבן מכבה לאט את הנרות .דבריה נאמרים במקביל
למתרחש אצל ליליאן( שינה שמנה ...ריסים תריסים ...אפים תופים...
עגילים גלים ...שחפים חפים ...צדפים צפים ...אוניות נהיות ...אנחות
נחות ...מחשבות שבות...
לא ,השאר איתי) ,מגששת בתוך האפלה( השאר )בתחילה היא פונה אל הילד, ליליאן:
אך לאחר מכן נראה שהיא נתקפת בפחד שהולך וגובר ,היא מתהלכת אנה ואנה,
פעם לכיוון בו הלך הזקן ,פעם בחפשה את הילד .לא ברור למי מהם היא מבקשת
לקרוא .היא ממשיכה לגשש ,כאשר לבסוף היא מבחינה במיטה ונעצרת(
חושך
)לחשי הערש של סוניה משפיעים עליה בקסמם .היא מבחינה בשקט השורר סביבה ,בכך שהיא לבד ,היא
ניגשת אל המיטה ,מסדרת את המצעים לאיטה ונשכבת באותו האופן בו שכבה בהתחלה ,הנרות כבים
בהדרגה בצד השני עד שנותר חושך מוחלט(
כן .הנה שקט .אתה שומע? שכב לידי .אני שומעת אותך .אני עוד שומעת ליליאן:
אותך .חבק אותי .אתה כאן?
)קולה המרגיע של סוניה נמשך מן העבר השני עד שהוא נמוג לחלוטין(.
94גליון 35
