Page 87 - gag 43

‫מוטי היה אומר שאיריס התחילה לדבר מהר מאוד‪ .‬אפילו לפני גיל שנה‪.‬‬
‫"בגיל שנה היא כבר ידעה צבעים‪ .‬כמעט את כל הצבעים שקיימים‪".‬‬

‫טוב‪ ,‬זה מתקבל על הדעת‪ .‬באמת ידעה את השמות שלהם‪ .‬יותר מהכול אהבה‬
‫לצייר בסגול ושחור‪ ,‬אדום ובורדו וכחול כהה‪ .‬גידי קרא לציורים ההם באותם‬
‫צבעים‪" ,‬ארץ דום‪ ".‬בהתחלה קווים‪ ,‬נקודות‪ ,‬כתמים וסלילים‪ .‬אחר כך הופיעו‬
‫הדמויות האלה עם הקוקיות‪ .‬גידי קרא להן מיני מאוס בלי אוזניים‪ .‬יום אחד‬
‫ציירה מיני גדולה על הקיר מעל המיטה וזכתה בסטירת לחי מצלצלת‬
‫מהמולידה שלה‪ .‬למרות הכול אהבה את הבית עם השטיח הירוק‪ .‬בחג ָׁשבועות‬
‫היו דורכים ענבים כל שנה בקיץ‪ ,‬באמבטיה הקטנה ההיא עם המדרגה‪ ,‬עד‬
‫שהיה יוצא מיץ ירקרק חמצמץ‪ ,‬נאסף לקנקן פלסטיק‪ .‬תמיד כשהיה איזה חג‬
‫היו מתחילים להתנהג פתאום כמו משפחה‪ .‬ביום שבו הסתיים חג כזה הייתה‬
‫בוכה מכל דבר‪ .‬כל‪-‬כך רצתה שליאה תשים לב אליה שתאהב אותה כמו את‬
‫גידי‪ .‬תמיד קראה לו "נסיך של אימא"‪ ,‬או "חבר הכי טוב של ליאה‪ ".‬ולה‪,‬‬
‫לאיריס אמרה בכל הזדמנות להפסיק לבכות‪ .‬גם בגן אמרו עליה בימים ההם‬
‫שהיא בוכה מכל שטות‪ .‬גם הילדים‪ ,‬גם יונה הגננת‪ .‬בוקר אחד ירדו לכיוון‬
‫הגן דרך רחוב סעדיה גאון‪ .‬איריס תלשה יסמין צהוב נוטף מים‪ .‬על המדרגות‬
‫של עמק המצלבה עצרה ולא המשיכה ללכת‪ .‬גידי ראה וגם הוא עצר והסתכל‪.‬‬

‫מטה נמשכו עיניה מהמבנה של הכנסת‪ ,‬שם גן הוורדים ושעון הפרחים עם‬
‫מחוגי הברזל הגדולים של גבעת רם‪ ,‬בלתי נראים‪ ,‬אבל איריס זכרה שהם שם‬
‫מאז הטיול האחרון עם גן יונה‪ .‬העיניים ממשיכות ומטיילות לכיוון הקוביות‬
‫הלבנות עם חלונות הזכוכית שהיו מוזיאון ישראל‪ ,‬ומשם אל פנים העמק‪ ,‬אל‬

‫המנזר היווני האורתודוקסי ואל כרם הזיתים המשתרע פרא סביבו‪.‬‬

‫גידי אמר לה באותה הזדמנות שעצי זית חיים אלפי שנים‪" .‬הם עתיקים יותר‬
‫מהמנזר הזה‪ .‬הם היו כאן לפני שמישהו ידע מי זה ישו‪".‬‬

‫אולי גם לפני הגירוש מגן עדן‪ ,‬רצתה לומר ושתקה‪ .‬למרות ההבנה ביניהם‪,‬‬
‫פחדה ממנו לפעמים ולא יכלה להגיד הכול בגלוי‪ .‬באותו בוקר הייתה קשת‬
‫מעל העמק‪ .‬הקשת הראשונה של איריס‪ ,‬בהירה וכמעט שנעלמה בענן הגשם‬
‫האפור‪ ,‬אבל אמׅתית וקיימת יותר מכל תמונה‪ .‬בלבה של איריס הייתה כמו‬
‫חמלה אילמת על הכול ‪ -‬על בית הספר לאמנויות הקרוב לסיאנה איטליה‬
‫שנאלצה לוותר עליו‪ ,‬על השכן המבוגר עם החיפושית הכחולה שדרס את‬
‫סימבה בקיץ האחרון‪ ,‬על המילים שגידי אמר אתמול בערב‪ ,‬כדי שתתבגר‬
‫ותבין שיש בחיים דברים יותר טרגיים מהכלב המושתן שלה‪ .‬וגם על הבית עם‬
‫השטיח הירוק ברחוב רמב"ן‪ ,‬שאותו עזבו לתמיד‪ .‬הם עמדו דוממים‪ ,‬מרימים‬
‫ראש לבלוע את טיפות הגשם‪ ,‬וגידי החזיק את היד שלה‪ .‬למרות מה שאמר‬
‫אתמול בערב‪ ,‬בטחה בו יותר מכל האחרים‪ .‬הוא היה היחיד מאז ומעולם‬

‫שהבין ללׅבה ושיכלה לסמוך עליו‪.‬‬

‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪85 43‬‬