Page 16 - גג 47 16במאי
P. 16
לחול הזהוב ,ללובן של האור .את עצמי דימיתי כדמות בשחור עטופה באדום – צבע הדם,
צבע החיים מחד והשחפת מאידך .אני חושב שברגעי ההזיה הקצרים הללו הושרש בי
ה ָזר .בימי פיכחון מצאתי נחמה בקריאת אנד ֶרה ז'יד.
משהוטב לי לא החזירו אותי הביתה אל הצפיפות והעוני .שיכנו אותי בחדר נפרד אצל
הדוד גוסטב והדודה גבי .הדוד היה קצב טרזן וגרגרן שאהב סיפורים וספרים .אצלו
הכרתי את אנטול פראנס ,אמיל זולא ,ואפילו את ג'יימס ג'ויס .בתוך הספרייה האקלקטית
שלו נתפסתי לשאלות האסתטיות של פול ואלרי.
ז'אן גרנייה ,מורי לפילוסופיה ,גילה עניין ב ְט ַר ְנ ְס ֶצ ְנ ֶּד ְנ ִט ּי ּות .דתות הודו קסמו לו .לי לא.
הוא היה אומר" :אפשר ללכת אל העולם רק דרך העולם ,ואל האלוהים רק דרך
האלוהים ".הוא נואש מהאדם .אני לא .בכל זאת לקחתי ממנו לא מעט את ההתבוננות
בטבע :שרוע בצל תרזה ,צופה בשמיים כמעט נטולי עבים ,רואה את הרקיע מתמוטט
ונבלע בריק .יש מבעים כאלה במסות שכתבתי ,בסיפורי "גלות ומלכ ּות" וכמובן בתיאורי
אֹוראן ב" ֶּד ֶבר".
זכיתי בפרסים ומעט מלגות על חיבוריי במסגרת התיכון .אי אפשר לומר שהייתי תלמיד
מצטיין ,אבל הייתי סקרן .ניטשה שבה אותי עם הכתיבה ה ֶדמונית והסמלית שלו .קיוויתי
ללמוד בפריז .כיום ,כשאני מסתכל על הדברים הבוסריים שכתבתי ,אני מבין עד כמה ז'יד
השפיע עליי .אני מתכוון לטקסטים הנסבלים יותר.
פרסמתי דברים ירוקים ב"דרום" ,ירחון לספרות ולאמנות בעריכת גרנייה .לעזאזל הייאוש
הדרמטי הזה ,החיקויים ל ֶו ְר ֶלן ,הכתיבה עם התשוקה .הייתי יומרני .כתבתי מסות:
"הפילוסופיה של המאה" – לא פחות – שבה ניתחתי את ברגסון .אחר כך שאפתי לכתוב
מסה על אודות המוזיקה .שופנהאואר וניטשה כיכבו .גרפומניה פורייה.
יחסי לז'יד הפך מורכב – שנאה ואהבה .ז'יד בערבוביה .כל כך שנאתי את קֹו ְקטֹו עד
שזיהיתי לחלוטין בינו לבין קֹו ְמט ֶדה ּ ָפ ָס ָון ,אחד מגיבוריו של ז'יד ב"מזייפי המטבעות";
לעומת זאת התמכרתי למרירות של ְּפר ּו ְסט .נטיתי לקטעים חווייתיים ולטון חגיגי שעליו
אני מקפיד לשמור עד היום עם כל המידתיות האישית שלי.
היו לי חיים סטודנטיאליים די עשירים .היינו יוצאים לעשות סיבוב בעיר .בכל פעם
שהייתי יוצא למתחם העירוני הייתה עולה בי התחושה הרומנטית כי לא אוכל לחיות
מחוץ לאלג'יריה .בכל מקום אחר אהיה תמיד בגלות .החשמליות באלג'יר צהלו .באותן
שנים קראתי שוב ושוב את "ה ָזר" מאת בודלר .עד היום אני זוכר לדקלמו על ּ ֶפה .הפרק
השני ב"הזר" שלי ,כשמרסו עומד על המרפסת ומביט בעוברים ושבים ובעננים ,הושפע
מזה .חיינו ב ָע ָרב וחלמנו על אירופה.
אי אפשר לומר שלא הייתי מבוקש .נערות נשאו אליי מבטים .הייתי תמיר ורציני .נשביתי
ברשת אישה .אנחנו המודרנים אוהבים את נשותינו המשוחררות על הקצה ,הז ּויות.
האפלֹות כובשות אותנו .האינוונטר שלה היה :עקבים גבוהים וחדים ,שמלה ארוכה ושקופה
ַּגג גיליון 14 47
