Page 19 - גג 47 16במאי
P. 19
הזר והמיתוס של סיזיפוס ,שני ספרים של קאמי בתרגום עברי בהוצאת עם עובד
לא יכולתי לשחק כדורגל .אה ָבתי השנייה ַל ּכתיבה .איך שהייתי מתחיל לשחק ,אפילו
בשער ,סבלתי במהירות מקוצר נשימה .זה יצר אצלי תסכול עצום .כאשר הייתי מבחין
בקופסת שימורים ברחוב תוך כדי הליכה ,עטוי חליפה ,הייתי מקפיץ אותה פעם אחת
ובועט בה בקשת אל המדרכה השנייה.
ל ִעתים הייתי נוסע עם סימון טרופת החושים אל החורבות הרומיות של טי ּפזה .שם הרוח
שורקת .אלה מלאות הוד צחיח .מעוררות שאלות .גורמות להרהר במוות .נותנות
פרספקטיבה .אני שהפכתי ָאמ ּון כל כך על מצבו של האדם ,דווקא המגע עם הנוף הזה,
הוד הקדומים – אם להתבטא במבנים לשוניים קבועים – ולא האדם החי ,היה יסוד
וראשית הכתיבה שלי.
רוחות השמאל והימין נשבו חזק ולא היה לאן לברוח .אצלי הקומוניזם היה מאוד רגשי.
הוא התבטא בדודים שלי :אטיין שנאלץ למכור עצמו פיסות-פיסות כחבתן ,או ז'וזף שמכר
את נשמתו לחברת הרכבות .כשקראתי אצל מרקס ואנגלס "את עבודות הגברים תופסות
הנשים" ,ראיתי לנגד עיניי את אמי הכובסת שכונתה משרתת.
ַּגג גיליון 17 47