Page 17 - gag 42

‫אדע לעולם‪ .‬את הטקסט עצמו‪ ,‬אשכח ברובו‪ .‬נותר הרעד של המילים‪ .‬אבל‬
‫מבטי נח נדהם‪ ,‬על הרישום‪.‬‬

‫אני באמצע הקריאה ואבא קורא לי‪" :‬יוסי‪ ,‬האוכל מתקרר!" ‪ 52‬מטר מרובע‬
‫היה גודל הבית במושב‪ .‬כך בנו אז ארמון בארץ‪-‬ישראל‪ .‬וקול אבא ִהדהד‪.‬‬

‫הרישום העציב אותי עד מוות‪ .‬הבטתי בו מבט ממושך מאוד ומחיתי דמעה‪:‬‬
‫קו שחור ונקי ומחשמל‪ ,‬יותר ממיליון מגא‪-‬ואט יש בו‪ .‬ובאתי לאכול‪.‬‬

‫למה הבן והכלה נעדרים מהרישום? איזה בן רשע יש לזקן! האם הכלה‬
‫רשעה? הרי כלות הן יפות?‬

‫הנכד זה אני? והזקן‪ ,‬למה אין לו ֵׁשם? שמונה פעמים הוא נקרא "הזקן"‬
‫ואין שמו מפורש‪.‬‬

‫ובתוכי‪ ,‬תוכו של הילד הקורא‪ ,‬נפקע תפר אחד מהמושג "גרעין משפחתי"‪.‬‬

‫רישום פשוט‪ .‬הפסוק "כבד את אביך ואת אימך" יחוויר לידו בעצמתו גם‬
‫בעתיד המצפה לי במרחק‪ .‬כי המילים ריצדו סביב הזקן והילד בריקוד‬
‫מטושטש‪ .‬רישום ללא צבע‪ .‬שצעק ושתק ֵא ַּלי‪ ,‬באותה השתנקות שחשתי‬

‫בגרוני‪.‬‬

‫לקראת נישואיי‪ ,‬ב‪ ,1987-‬עבר אבא התקף לב‪ .‬ביקשתי ממנו שיגור לידי‬
‫וכך היה‪ .‬בשנת ‪ 1992‬הוא עבר אירוע מוחי‪ .‬מצבו סיעודי‪ .‬במשך שנה‬

‫הייתי ישן בדירתו‪ .‬למה עשיתי זאת?‬

‫הספר ירד מזמן ממערכת החינוך‪ ...‬ספר מיושן‪.‬‬

‫שנה שלמה אשתי ושלושת ילדינו ואני‪ ,‬התנהלנו כך‪ ,‬אנחנו בקומה‬
‫השביעית ואבא בקומה השלישית‪ -‬יורדים במעלית לארוחת בוקר‪ .‬בלילות‬
‫אני ישן לידו‪ .‬בצהריים בזריזות להספיק להביאו לשירותים‪ ,‬לרחוץ‪ ,‬לנקות‪.‬‬
‫לאכול ארוחת ערב‪ ,‬לעלות‪ ,‬להרדים את הילדים‪ ,‬לרדת‪ ,‬לראות שהכל‬

‫בסדר‪ ,‬לעלות‪ ,‬להיות עם רעייתי‪ ,‬לרדת‪ ,‬לטלפן לאמבולנס‪...‬‬

‫אחרי שנה רעייתי העלתה אפשרות‪ -‬נתאחד בדירה אחת‪ ,‬הוא יגור איתנו‪,‬‬
‫והטיפול יהיה צמוד‪.‬‬

‫וכך היה‪ .‬רחיצה‪ ,‬הלבשה‪ ,‬ניקיון בשירותים‪ ,‬הרמה‪ ,‬הבאת כלים רפואיים‪,‬‬
‫החזרתם‪ ,‬הזמנת אמבולנס בשעות הקטנות של הלילה‪ ,‬שהייה בבתי חולים‪,‬‬
‫פעם סחבתי את אבא לשירותים‪ ,‬וקרסתי אתו יחד‪ .‬היינו עם שלושה‬
‫ילדים‪ ,‬כשלא הגעתי מיד מהעבודה‪ ,‬נאלצה אשתי להכניסו לשירותים‬

‫ולנקות‪.‬‬

‫גיליון ‪ַּ 42‬גג ‪15 ‬‬