Page 13 - gag 42
P. 13
לנוע .לא שמענו את קול העופות ,אבל היא אחזה את השקית ביד חזקה
ובזרוע נטויה.
אישתי אמרה" :מה היא משוגעת? לא ,היא לא משוגעת .אבל תראה!
תראה!" היא הוסיפה ,כשהרוסיה סובבה את החלק העליון כדי ליצור בשקית
קשר ,עשתה עיגול והכניסה לתוכו את קצה השקית ומשכה עד שארבעת
העופות המרקדים הצטופפו היטב.
דודה דינה חזרה בידיים ריקות .מגמגמת וחיוורת" :השבת לא נאכל עוף".
ולא נעים לכתוב מה אמרה התוניסאית ומה הוסיפה הטריפוליטאית .אני לא
חושב שצריך לעשות זילות מהמילה שואה.
לוביה דודה דינה
את דודה דינה תיעדתי בחודש אב אחד במשך 45דקות .היא מכינה לוביה
לראש השנה ,ומספרת על קורות המשפחה באחרית ימיה של הקהילה
היהודית בבגדד ,על תשובתה לשוטר ששאל לאן היא הולכת ,והיא הצביעה
על הכביסה בסל שעל ראשה ,היא הולכת לכבס לפרנסתה ,בבית עשירים
ידועים והשוטר העניק לה איחולים -שייתן לה אלוהים ברכה .ומה היה
קורה אם היה יודע ,נובר בבגדים ,בסל שעל ראשה ,ומתחת לכביסה מגלה
רימונים ואקדחים שהעבירה לבחורים שציפו להתאמן בהם.
תחשבו על זה .היא יושבת בשכונת פרדס כץ ,פורמת את הלוביה שצריך
לאכול בעוד חודש ,ואני מדובב אותה ל ַס ֵּפר ,שהרי הורינו מיעטו לספר.
ילדי הביטו בה בתדהמה .ערימת לוביה עצומה לפניה ,והיא מספרת
ומספרת על חיי משפחת עוזר ,על סבתי ,על סבי ,על אבי ואימי בטרם
נטשו הכל ,את רחוב תקוות אלוהים ,הוא פארג' אללה ,בית 4/150שהיה
בו המון עוני ,ובאו לארץ ישראל .תרמילי הלוביה הטובים מצטברים בצד
אחד ,הזרעים שהיא פורמת מתרמילים מקולקלים ,בצד אחר ,כמו שעשו
דורות רבים לפניה ,כאילו כל החיים הם לוביה – הלוביה כעת זולה ,בעוד
חודש היא תעלה למדרגת "סימן" מסימני ראש השנה .יברכו עליה ברכה
שיש לה משענת איתנה ברעיונות קבליים עצומים ,נעים במרחבי מ ַסמל
ומסומל ,חוצים גלקסיות ,סובבים אותנו ,הכל היא שמעה מהרבנים בעירק.
היא נושקת לרצפה כשהיא מזכירה את שמם.
הלוביה עצמה מעולם לא הביאה אלי סימן כל שהוא שהחיים התלבבו יותר
מאשר לפני אכילתה עם שאר הסימנים בערב החגיגי ,ביום שהוא יום הדין.
מבית הכנסת נשוב ועדיין יהדהד בנו הפיוט :אחֹות ְק ַטנהְ /ת ִפלֹו ֶתיה /עֹו ְרכה
גיליון ַּ 42גג 11 
