Page 11 - gag 42
P. 11
בלהה בלום
לתרבות ,אני מאחלת...
יש מילים המסתברות בדיעבד כנצחיות .לא זו בלבד שמשמעותן אינה מתיישנת ,אלא
גם העברתן ממקום למקום ומזמן לזמן אינה פוגעת בתקפותן .מילותיו של פדריקו
גרסיה לורקה הן כאלו .עובדה :אי שם בספרד ואי מתי במחצית הראשונה של המאה
שעברה הוא אמר ,שחוסנה של אומה נמדד על פי טיב התאטרון שהיא מפיקה .ועוד
הוסיף ,כנראה בעצב ,שאולמות התאטרון בארצו הפכו זה מכבר לספקי בידור
להמונים ,הנוהרים אליהם כדי לעסוק בעיסוק הנלוז ביותר עלי אדמות :להרוג את
הזמן.
נראה שאין צורך להסביר מדוע מילים אלו נצחיות ומיותר להרחיב על הקשר ביניהן
למה שקורה כאן היום ביחסי אומתנו לתאטרון .אך אם בתאטרון עסקינן ,חשוב לציין
שלורקה מדבר על יכולת עמידתו נגד כל מי שמבקש לשלול ממנו את הזכות להיות
יפה ,כלומר מבדר ומהנה ,בלי לשתוק ,כלומר – להיות מסוגל גם להכעיס ולזעזע
ללא מורא .למה שלורקה התכוונן אני מפנה את איחוליי לקראת בואה של השנה
החדשה ,והלוואי שתבוא עלינו לטובה.
אני מאחלת לתאטרון ,ולעולם התרבות כולו ואפילו גם לנו עצמנו ,ללמוד היטב
שהמושג "אמנות" ,שמוסדות רבים מתהדרים בו ,מעמיד בפניהם חובות לא מעטים.
למרבה ההפתעה ,הם נקבעו כבר לפני אלפי שנים ,ביוון העתיקה ,כנראה בזכות
משטרה הדמוקרטי ומאז כמעט ולא השתנו .על כן ,גם היום ,על כל העושים במלאכה
ליצור אמנות המתהווה לאט ובייסורים בעומקם של אזורי נפש תוססים ומתסיסים .אני
מניחה שהם יודעים ,שהיא תסרב בעקשנות הראויה להערכה להיכנס לתוך מסגרות
כפויות או הגדרות מושכלות .לפיכך ,תאטרון המכנה את עצמו אמנותי מחויב להיות
אמיץ דיו כדי ללכת נגד הזרם ולציית רק לרוח .עליו לשמור אמונים רק לעצמו
ויעדיו ,לא להירתע מאיומי קנסות ולא להיכנע לאבטחת פרסים .עליו להשית את
ההנאה שהוא אמור לספק על עידוד חשיבה ביקורתית באמצעות העמדת שאלות
נוקבות עלי במות ,העלאת ספקות על אמיתות מקובעות ,חידוד קונפליקטים ,ערעור
תקפותן של מוסכמות וסיכון עמדות.
לורקה לימד אותי ,שאם יקפיד התאטרון על מילוי חובותיו אלו ,יתעשרו יצירותיו
באמירות אתיות-אידיאולוגיות מפתיעות ,מטלטלות אולי ,אך בעלות עומק וכנות,
שבלעדיהן שום תאטרון לא יכול להיקרא אמנותי .ואולי ,ישתנו בעקבותיהן גם פני
האומה .לכן ,אלו איחוליי.
גיליון ַּ 42גג 9