Page 80 - gag 42

‫בשיר זה ניתנת לקורא הזדמנות להציץ לתודעת החטא המורכבת בחייה של‬
‫הדוברת‪ .‬הדוברת מבקשת לצייר בליבה אפשרות אחרת של חטא‪ .‬היא מנסה‬
‫לצייר איזשהו עולם דמיוני בעבורה‪ ,‬ללא הקונוטציה הדתית‪ ,‬ומשולל מערכת‬
‫האכיפה הדתית של שכר ועונש ‪ְ -‬ו ֵי ׁש ֶׁש ֲא ִני ְמ ַצ ֶּׁי ֶׁרת ְּב ִל ִּבי ֶׁאת ָה ֶׁא ְפ ָׁשר ּות ‪ֶׁ /‬של‬
‫ֵח ְטא ְל ֹלא ַא ְׁש ָמה ‪ֶׁ /‬של ֵח ְטא ְל ֹלא ֹע ֶׁנ ׁש ‪ַ /‬מה ּ ֶׁש ָּבר ּור ֵמ ֵא ָליו ֵּבין ְׁש ִתיקֹות ֶׁשל‬
‫מ ּו ָסר" ‪ -‬חטא ללא אשמה ועונש‪ ,‬חטא שלא מביא עימו מעבר למובן מאליו‬
‫בין שתיקות של מוסר‪ .‬בעיניי‪ ,‬הדוברת מנסה לדבר על החטא מהמקום ההיולי‬
‫שלו‪ ,‬מהמקום המוסרי ללא פרשנות דתית או מאבק מול אלוקים‪ ,‬כי אם‬
‫החטאה המוסרית שנוכחת בין השתיקות ולאו דווקא מחייבת עונש או אשמה‬

‫מיותרת ומטרידה‪.‬‬
‫בשורות הראשונות בשיר יש דימוי מעניין ‪" -‬ויש שאני מציירת בליבי את‬
‫האפשרות‪/‬כמו סרט של במאי איטלקי‪/‬בצבעים בוהקים ושפה מהירה‪ ,‬מצטלצלת לא‬

‫מוכרת‪/‬זרה ואהובה ככל שאת"‪...‬‬

‫שורות אלו לוקחות אותנו לשדה אחר ‪ -‬הקולנוע‪ .‬שם דרך צבעים‪ ,‬תמונות‪ ,‬שפה‪ ,‬ופריימים‬
‫קולנועיים מנסה הדוברת לצייר ציור‪ .‬ניתן לחוש בקצב המהיר שמתרחש בשורות אלו‬
‫שיכול להעיד שוב על האופן בו הדוברת מנסה להתבונן בחטא‪ .‬שוב היא מעקרת אותו‬
‫מקונוטציות נמוכות ולא מחמיאות לאדם ומביאה תיאור מורכב מלא חיים‪ ,‬צבעים בוהקים‬

‫ומפגש קרוב וצפוף שמגלה תחושות של זרות מחד‪ ,‬ואהבה מאידך‪.‬‬

‫השיר מסתיים במילים‪" -‬ויש שאני מציירת את הלב לא נאלץ להתקפל‪/‬קפלים‬
‫קפלים‪/‬כמו מקופלת בחלב חמוץ‪ -".‬על דרך השלילה מציירת הדוברת את התחושות‬
‫המוכרות לה שהייתה רוצה להשיל מעליה‪ ,‬ולחוש אחרת‪ .‬השימוש בשורש ק‪.‬פ‪.‬ל‬
‫בהטיות שונות מעצים את תחושת נמיכות הרוח‪ ,‬השפלות וההתקפלות אל מול החטא‪,‬‬
‫אל מול ההחמצה הנגלית גם במילה "חמוץ"‪ .‬הדימוי המעניין שבו בוחרת הדוברת‬
‫לסיים את השיר‪ ,‬מיטיב לתאר את תחושת החמיצות דווקא בציור פשוט כביכול של‬
‫מקופלת בחלב חמוץ‪ .‬תיאור זה בעיניי מייצר את ה"דבר" עצמו אותו ביקשה הדוברת‬
‫להעביר‪ ,‬ורצתה שנחוש‪ .‬ויותר מכל השורות שבאו קודם לכן‪ ,‬הסיום החמוץ שממש‬
‫גורם לעיוות הפנים בקריאתו‪ ,‬הוא הוא שיכול להעניק את התחושה הקרובה ביותר‬
‫לתודעת החטא‪ .‬מקופלת בחלב חמוץ ‪ -‬הבחירה בשוקולד היא בעיניי כאיזשהו סמל‬
‫מעבר למתיקות וגם לתשוקה‪ ,‬לחום‪ ,‬לכל "האסור"‪ ,‬וכשהוא נטבל בנוזל המקולקל‬
‫יוצאת ממנו כל תחושת החירות‪ ,‬העצמאות והפראיות שבחטא ומותירה את האדם עם‬

‫חמיצות טורדנית בפה‪.‬‬

‫*‬

‫שיר זה פותח בספר את האסופה של שירי "תשובה אקזיסטנציאלית"‪ ,‬ולא בכדי‬
‫העיסוק בחטא פותח את הספר‪ .‬שהרי אותה תשובה שבה עוסקת המחברת בשיריה‬

‫גיליון ‪ַּ 42‬גג ‪78 ‬‬