Page 83 - gag 42
P. 83

‫ְּכ ֶׁש ֵאי ְנ ָך ַמ ִּביט‬
                                                 ‫ֲא ָבל ֲא ִני ֶׁש ַּמ ִּבי ָטה ֵהי ֵטב ַמ ֲע ִמי ָקה ִל ְב ֹחן‬

                                                    ‫ּו ִמ ֵּדי ּ ַפ ַעם ַמ ְק ִלי ָדה קֹוד ַא ֵחר‪ְ ,‬ל ַנ ּסֹות‬
                                                                             ‫ְל ַט ְׁש ֵט ׁש ֲע ֵקבֹות‬

                                                ‫ֶׁשל ִמי ֶׁש ִה ְב ִחי ָנה ַּבח ּו ִטים ַה ִּב ְל ִּתי ִנ ְר ִאים‬
                                                                            ‫ֶׁשל ּב ָּבה ְממ ֶּׁכ ֶׁנת‬
                                                                             ‫ְמ ַׁש ָּנה ֶׁאת ַה ּקֹוד‬

                                                         ‫ְּב ִלי ְל ַׁש ּנֹות ֶׁאת הֹו ָראֹות ַה ַּמ ְפ ִעיל‬

‫בעיניי‪ ,‬שיר זה מבטא יותר מכל את קולה הייחודי של מרלין וניג‪ ,‬את השפה הפנימית שלה‬
‫ואת ההתבוננות הייחודית שלה תחת כיפת השמיים‪ ,‬מול סודות הקיום והמפגש שלהם עם‬
‫החיים עצמם‪ .‬הדוברת "משנה את הקוד בלי לשנות את הוראות המפעיל"‪ -‬היא לא באה‬
‫לקרוא תיגר על הוראות המפעיל (האל הדתי)‪ ,‬ולא מתנגדת להם‪ .‬החירות שניתנה לה‬
‫ואותה היא מאמצת בחום היא האפשרות שלה לשנות את הקוד‪ ,‬להבחין בחוטים הבלתי‬
‫נראים של בובה ממוכנת‪( ,‬מתכתבת עם השיר של דליה רביקוביץ) להעמיק את ההתבוננות‬

                                              ‫ולאפשר לעצמה להתחבר עם האל בקוד שלה‪.‬‬

‫השימוש בכיפה שעל הראש וכיפת השמיים מעניין ואני רואה בו את המורכבות של‬
‫הדוברת בהפעלת שני התחומים בהרמוניה‪ .‬ז"א הכיפה על הראש המייצגת את קבלת עול‬
‫תורה ומצוות וכפיפות לחוקי התורה‪ ,‬סמן דתי מובהק‪ ,‬אל מול השמיים‪ -‬העולם הגבוה‪,‬‬
‫הרוחני‪ ,‬הרחב שלא יכול להצטמצם לכדי רוטינה של פעולות טקסיות‪ .‬כמו כן הכיפה‬
‫מסמלת יראת שמיים שכן יראה זו היא בבחינת סוד אינטימי ואישי של האדם מול עצמו‪.‬‬
‫רק הוא בינו לבין עצמו יכול להבחין מתי הוא מזייף ומתי מדייק‪ .‬הדוברת מצליחה למצוא‬
‫את הנישה הייחודית שלה בתוך המורכבות הזו‪ .‬שם יש לה אוטונומיה משלה והיא חפצה‬
‫בה‪ ,‬ושם במקום הקוד‪ -‬הצופן‪ ,‬הצינור לו היא מייחלת עבור המפגש עם המפעיל‪ ,‬שם‬
‫נמצאת התשובה של הדוברת‪ ,‬זהו השדה בו היא יכולה להיות‪ ,‬להתחולל ולתמרן בין‬
‫עולמות עליונים ותחתונים‪ .‬ניתנת לה הזכות והבחירה לשנות את הקוד בהתאם להתבוננות‬

                                                  ‫שלה בעולם‪ ,‬והיא נוטלת אותו ללא היסוס‪.‬‬

‫עוד מעניין השימוש בייצוג הזכרי של האדם הדתי שבחרה הדוברת‪ -‬הכיפה‪ ,‬ולא כיסוי‬
‫הראש למשל‪ .‬לכאורה נראה כאילו היא מבקשת לתאר מתוך עולם המושגים הגברי‪ ,‬מתוך‬
‫הפילטר הזכרי המיוצג בכיפה אך בהמשך השיר ניתן לראות את החזרה הביתה לשפה‬
‫הנשית‪ ,‬את השיבה לעצמיותה‪ ,‬התשובה שאינה יכולה לבוא מתוך מגדר אחר‪ ,‬חיצוני וזר‬
‫אלא רק מהמהות האינדיבידואלית של הדוברת‪ ,‬שהיא נוטלת לעצמה את זכות הבחירה‬
‫ומייצרת שיח אחר‪ ,‬מהותי ומדויק לה בלבד‪ .‬היא בוחרת להיות כפופה להוראות המפעיל‬

                                                 ‫אך חותרת למציאת הקוד האישי שלה מולו‪.‬‬

                                   ‫גיליון ‪ַּ 42‬גג ‪81 ‬‬
   78   79   80   81   82   83   84   85   86   87   88