Page 54 - תיאטרון 38
P. 54
האחרות ,היא אינה מייצגת קיטובים חברתיים בין בעלי רכוש לבין חסרי כול ,או פערי דורות
בין צעירים למבוגרים ,אלא משתייכת לעולם הקומי הטהור בלבד .בת דמותה במחזה היא
ד ֹורין המוצאת דרך לחלץ את המשפחה מצילו של טרטיף ומעיזה להטיח בפניו ובפני אורגון
כאחד אמיתות ,המנערות אותם משלוותם ,גם אם אינם מתנערים בקלות מדעותיהם .לטרטיף,
הנוזף בה על בגדיה החושפניים ,עונה דוריןַ" :ויֵ ,אי ֶזה ַל ַהט! ַּגם ֲא ִניּ ,ת ֹו ָדה ָל ֵאל /,י ֹו ַד ַעת ַמה
ֶּזה ֵי ֶצר ַרעַ ,א ְך לֹא ָּכמ ֹו ָך/ .ל ּו ַּגם ֵעירֹם ַא ָּתה ֵמרֹאׁש ְו ַעד ָע ֵקב – /ז ֹו לֹא ְּתמ ּו ָנה ֲאׁ ֶשר ִּת ְגרֹם ִלי
ְ ּד ִפיק ֹות ֵלב" .וכמובן ,מעל כולם ׁשורה דמותו של טרטיף הנבל )בריגלה בקומדיה דל'ארטה(,
שהפך שם נרדף לצבוע ולנבל ומשמש יותר מכל דמות אחרת המוכרת לי מן הקומדיה ,סמל
של ניצול קר ,ניהיליסטי מדעת ,ההולך ומתפתח ככל שאמצעיו מתרבים.
שככל מחזה קומי ,מהותו של טרטיף היא המסכה ,שכן ההתנהגות המכנית של הדמויות
מעוררת תחושה של חברה מתחפ ׂשת .המחזה הועלה על הבמה ברחבי העולם מאז 1664לא
רק בתיאטרון ,אלא גם בקולנוע ,בטלוויזיה ואפילו באופרה .אני מתייחסת כאן לשתי הצגות
שהועלו בארץ :בתיאטרון גשר ) (2009ובתיאטרון בית ליסין ).(2014
ב .טרטיף על הבמה
בתוכנייה של ההצגה טרטיף ,שהועלתה בגשר בבימויו של יבגני אריה ,צוטטו דברי הבמאי
על אודות שני סוגי בימוי ,בהסיבו אותם על המחזה טרטיף" :ישנן שתי גישות לביים מחזות
קלאסיים ,האחת מבוססת על קירוב ההצגה לימינו מבחינת הטקסט ,על ידי שילוב מלים
מעולם המושגים האקטואלי והלבשת השחקנים בבגדים מודרניים .בגישה כזאת טרטיף יכול
להיות גם כומר קתולי או רב ,ואז ִחצי הסאטירה מכוונים לאלה ה ׂשמים עצמם מתווכיו של
האל .בגישה השניה סומך הבמאי על המחבר ומשאיר את העלילה בתקופה המצוינת במחזה.
על הבמאי מוטלת האחריות לפצח את הבעיות העמוקות והנצחיות שטמונות במחזה והן אלו
שהופכות אותו לקלאסיקה .ניתוח שכזה מבהיר ,כמו כן ,כי טרטיף מייצג עולם מושגים רחב
יותר מאשר זה של הדת ומאמיניה .זו גם הסיבה שבחרתי לא להלבישו בבגדי שליח אל כזה או
אחר".
ואכן ,ניתן לראות ש ַּבמ ֵאי ההצגות ,בגשר ובבית ליסין נקטו גישות שונות ,כדרך שהן מוצגות
על-ידי יבגני אריה .בהצגה בבימויו בשנת ) 2009תרגום :יהושע סובול( ,נשמרו רכיבי הזמן
והעלילה כפי שהם מופיעים בטקסט ,בעוד אשר בזו המועלית בימים אלו בבית ליסין )בימוי:
אודי בן משה ,תרגום :אלי ביז'אווי( ,בוצעה אדאפטאציה של הטקסט המקורי אל מקום
ודמויות אחרים.
יבגני אריה בחר להציג את משפחת אורגון כשייכת לבורגנות הצרפתית הגבוהה בת הזמן ,הווה
אומר בת המאה ה ,17-בימי שלטונו של המלך לואי ה .14-המלך ,שבנה את ארמון ורסאי
וגניו המרהיבים ,היה בעצמו איש רודף תענוגות ,ומשפחת אורגון מוצגת כאן כמחזיקה במנהגי
הזמן :ראוותנות וגינונים.
גליון 53 38
