Page 28 - תאטרון 34
P. 28
אלא שבמאי ההצגה העדיף להציג את האמן המארח )השחקן יצחק פקר( כדמות קומית
ממש .בכך צמצם את היסוד הטרגי בחייו ,ואף השווה את מעמדו האתי לזה של קוברין,
וזאת אף על פי שהראשון נטע את הגן וטיפל בו ,ככתוב בבראשיתַ " :ויַנִּ ֵחהוּ ְבּגַן ֵע ֶדן ְל ָע ְב ָדהּ
וּ ְל ָשׁ ְמ ָרהּ" ,והשני ניצל אותו והשתמש בו עד חורבנו .כאן אי אפשר שלא להזכיר גם את
טניה )בהצגה :אנה סטפן( ,המזכירה את בת הגנן בשירו של ביאליק "גבעולי אשתקד":
העלמה הנקייה משרירות לב הנשארת לחוות את כיליונו של הגן .כיסא־הסולם הלבן הגבוה
בהצגה ,שעליו מטפסת כל אחת מהדמויות ברגעים המדומיינים של האושר )כולל טניה
בעת חתונתה עם קוברין( ,סופו לעמוד ריק ממטפסים בעת שה'דמיוני' אינו מפנה מקום
ל'סימבולי' הרציונלי בסיום העגום של הסיפור וההצגה כאחד ,ודועך גם בעצמו.
גן העדן הצ'כובי הוא אפוא גן הנידון לחורבן משום רגישות היֶתר שלנו למקומנו בו .הנזיר השחור
המהלך בתוכנו מתחכם לנו ועל־ידי טשטוש הגיוננו ובחירותינו מביא אותנו אלי חורבן.
האסתטיקה ,וכמוה המחשבות המוּרמוֹת של האדם המשכיל ,אין בהן כדי לסייע להתרת כבלינו.
ומה עלינו לעשות בתום קריאת הסיפור וצפייה במחזה הייחודי הזה? אולי נוכל להיעזר בסיומה
של יצירה אחרת של צ'כוב ,המחזה הדוד ואניה ,שבו אומרת סוניה לדוד ואניה לאחר שנכזבה,
אמנם ,תוחלתם לאהבה ,אך הגן לא נמכר ונותר ברשותם" :וכי מה אפשר לעשות ,צריך
לחיות!...נעמול לזולתנו גם עכשיו ,גם לעת זקנה ,בלי דעת מנוחה".
קוברין )רודי קוזלובסקי( בשעת החיזיון המפגיש אותו עם הנזיר השחור צילום יח''צ
26גליון 34
