Page 23 - תאטרון 34
P. 23
מה שרואים מכאן
רבקה אילון
גן העדן הצ'כובי
על הסיפור של אנטון צ'כוב הנזיר השחור בעקבות
ההצגה בתיאטרון מלינקי
בסיפורו הנזיר השחור הולך אנטון צ'כוב ) (1904–1860בעקבות הנובלה הדיוקן,
המשתייכת לז'אנר העל־טבעי )גותי( ,של ניקולאי גוגול ) .(1852–1809בשני הסיפורים
שרויה הדמות הראשית במצוקה קיומית ,ומוצאת הקלה למצוקתה במגע עם רוח רפאים
המתעתעת בה.
אצל גוגול אמן צעיר ,שאינו מוצא כיוון באמנותו ,נש ֶבּה בידי דמות רפאים היוצאת מתמונה
שקנה ומפתה אותו להפוך את אמנות הציור למלאכה מסחרית גרידא ,וכך להשיג הצלחה
ופרסום .אצל צ'כוב ,שלמיטב ידיעתי לא כתב סיפורים נוספים בז'אנר זה ,אנדריי קוברין,
איש אקדמיה המתקרב ככל הנראה לגיל ארבעים – גיל שבו על־פי יונג ותלמידיו ,אדם
מבקש את הולדתו מחדש – מתפתה לראות באישיותו צדדים שלא זיהה עד כה – נבחרוּת
וגאונוּת ,גם זאת בהשפעתה של דמות רפאים המכונה הנזיר השחור.
סיפורו של צ'כוב חדשני אל מול הנובלה של גוגול .הממד העל־טבעי אצל צ'כוב נושא עימו
מאפיינים פסיכולוגיים־פנימיים מובהקים יותר ,ובעיקר בולטת ביותר אצלו בנייתו של
פנומן אסתטי – הגן של פסוצקי ובתו טניה – המכריח את הקורא לתהות על אודות מהות
ה'יפה' והיחסים הנטווים בינו לבין ה ֶאתי.
לכאורה ,ניתן היה ל ַצפות שהגן ,המשתרע על פני יותר משלוש מאות דונם ,יהיה מסוג
הגנים שאנו מורגלים לפגוש במחזהו של צ'כוב גן הדובדבנים ,וכן גם בהדוד ואניה,
שלוש אחיות והשחף – אחוזה שבעליה האמידים קשורים אליה בעבותות של גנאלוגיה
משפחתית כהוויה של נוף שהם חלק מתבניתו ,וגם ,כמובן ,כגן עצי פרי המטופל בעיקר
על־ידי איכרים צמיתים והמשמש מקור פרנסה של המשפחה.
אך לא כן הדבר בסיפור הנזיר השחור .צ'כוב ,שתיאורי הנוף בסיפוריו הם אבני יסוד
להבנת גיבוריו ,מעצים כאן את הוויית הגן והופך אותו ל ֶפטישׁ אסתטי אגדי :גן שהוא ישות
עצמאית ,מין מעשה כישו ִפי שנוצר בידי האמן פסוצקי ,האפוטרופוס ומחנכו לשעבר של
אנדריי קוברין.
כשקראתי את הסיפור בעבר ,לא עורר בי תיאורו הנרחב של הגן תחושה שונה מזו שחשתי
כשקראתי ,למשל ,את מחזותיו של צ'כוב .את רעיון נבדלותו של הגן ,את היותו הסובייקט
המעניק חיים והלוקח חיים ,שאבתי מתוך ההצגה החדשה של תיאטרון מלנקי הנזיר
גיליון 21 34
