Page 20 - תאטרון 34

‫הסוף כדי להציל את השאר‪ (...) ...‬יש מקרים שאין ברירה אחרת‪ ,‬או שאנחנו מתכוונים‬
‫בהכרה לאבד את עצמנו לדעת כגוף ציבורי‪6"...‬‬

‫יש להבהיר כי על אף התנהלותו הבעייתית )בלשון המעטה( של סמל בוגנוב‪ ,‬הוא מוצג במחזה‬
‫כמי שבאמת ובתמים דואג לטובת הכלל‪ .‬המבקר מידד שיף ראה בכך הוכחה נוספת לאי־סבירותה‬
‫של העלילה‪" :‬יכול להיות במציאות הישראלית איש־משטרה זייפן‪ ,‬אבל אין איש־משטרה המזייף‬

‫מתוך רצון לשפר את החברה‪7".‬‬

‫אם בקזבלן נציג החוק ממשיל עצמו לצינור ביוב‪ ,‬באלדורדו הוא משווה עצמו למנתח שגודע‬
‫אברים נגועים בזיהום‪ .‬הרעיון מאחורי הדברים זהה‪ :‬על מנת להציל את הגוף החברתי הישראלי‪,‬‬

‫יש להרחיק ממרכזו‪ ,‬בדרך זו או אחרת‪ ,‬את הגורמים המסכנים את בריאותו‪.‬‬

‫המחזה קזבלן נדון בעיקר בהקשר החברתי־עדתי ולא נותח במסגרת הדיון על התמודדותה של‬
‫הדרמה הישראלית עם השואה‪ ,‬זאת על אף שכמחצית מדמויות המחזה הן ניצולות שואה וכל אחת‬
‫מהן ממלאת תפקיד חשוב בעלילה‪ .‬מושא אהבתו של קזבלן )רחל(‪ ,‬הבחור שבדקירתו קזבלן‬
‫נחשד )אברשה(‪ ,‬והשכן של קזבלן )מר פלדמן(‪ ,‬כולם בני משפחה אחת וכולם ניצולי שואה‪ .‬גם‬
‫מר נויברג‪ ,‬הדוקר האמיתי שזהותו נחשפת בסוף המחזה‪ ,‬הוא ככל הנראה ניצול‪ .‬אף שמוסינזון‬
‫נזהר לא לציין זאת במפורש‪ .‬מקצועו של נויברג )סנדלרות( והווייתו הגלותית‪ ,‬מרמזים כי גם הוא‬
‫הגיע מאירופה זה מכבר‪ .‬מסיבה זו קזבלן מופתע כשמתגלה זהותו של התוקף‪" :‬נויברג! לא‬
‫תיארתי לעצמי שנויברג מסוגל לדקור את מי שרוצה לזרוק אותו מהחורבה הזאת‪ ...‬לך תדע שגם‬
‫נויברג מסוגל להיות "פייטר" ]לוחם[‪) "...‬עמ' ‪ .(80‬קזבלן‪ ,‬אם כן‪ ,‬הניח שנויברג לא ילחם נגד‬
‫אלה המבקשים לגרשו מן הבית‪ ,‬שכן הוא ואנשים מסוגו הולכים כ'צאן לטבח'‪ .‬אולם להפתעתו‬
‫הוא מגלה שנויברג בהחלט מסוגל להגן על עצמו‪ ...‬על־ידי תקיעת סכין בגב‪ .‬בהקשר זה‪ ,‬כדאי‬
‫להתייחס למחזה מוקדם יותר של מוסינזון – בערבות הנגב )‪ – (1949‬שתיאר קיבוץ בדרום‬
‫שחבריו נלחמים בחירוף נפש על ביתם בזמן מלחמת העצמאות‪ .‬הסיטואציה כמובן שונה מאוד מזו‬
‫המתוארת בקזבלן‪ ,‬עם זאת הסוגיה העומדת על הפרק זהה – פינוי‪ .‬חברי הקיבוץ עומדים בפני‬
‫דילמה קשה – האם לנטוש את הקיבוץ ולהציל את נפשם או להישאר במקום ולהדוף את צבאות‬
‫האויב במחיר חייהם‪ .‬אברהם‪ ,‬חבר קיבוץ ומפקד המקום‪ ,‬נושא נאום חוצב להבות בעד אחיזה‬

‫עיקשת בקרקע‪:‬‬

‫מי היה מתאהב‪ ,‬חוץ ממטורפים כמונו וחסרי אדמה כמונו‪ ,‬בנגב הזה? אני על כל פנים לא‬
‫אהיה פליט! מספיק! לא אגור בבית זר! לא אנוע בדרכים! אנחנו עם של פליטים‪ ,‬פליטים‬
‫בעירום וחוסר כל ופליטים היושבים בינתים על סיר הבשר‪ .‬יש מלחמה על עצמאות היהודים‬
‫– ואנחנו נשיג אותה בפחות דם מאשר נשפך בעיירה אחת בפולין – ולשוא‪ .‬לשוא‪ (...) .‬אני‬
‫רוצה להסתכל בעיני דני שלי כאדם שנלחם ולא כפליט עלוב שברח מאדמתו‪ .‬הילדים לא‬

‫יסלחו לנו לעולם אם נעזוב את ביתם‪.‬‬

‫)מוסינזון‪ ,‬תש"ט‪ ,‬עמ' ‪(52‬‬

‫‪ 6‬המחזה לא יצא בדפוס‪ .‬מתוך תיק ההצגה השמור במרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה‪ ,‬אוניברסיטת‬
‫תל אביב‪.‬‬

‫‪ 7‬שיף מ'‪" ,‬אהל מצטרף למירוץ"‪ ,‬מבואות‪.4.9.1955 ,‬‬

‫‪  18‬גליון ‪34‬‬