Page 21 - תאטרון 34
P. 21

‫מה שרואים מכאן‬

‫כמה שונה דור האבות המתואר בערבות הנגב )בני העליות הראשונות( מדור האבות המתואר‬
‫בקזבלן )ניצולי שואה(‪ :‬בעוד הראשונים נאחזים באדמת הארץ הצחיחה ומסכנים את חייהם למען‬
‫המדינה הצעירה‪ ,‬האחרונים נצמדים לחורבה ערבית כדי לעסוק ברוכלות ומסחר במרכז הבטוח‪.‬‬
‫העובדה שמר פלדמן מוכר קופסאות בשר אינה מקרית כמובן‪ ,‬זוהי דרכו להיצמד ל"סיר הבשר"‪.‬‬
‫ילדיו של פלדמן‪ ,‬אברשה ורחל‪ ,‬אשר התערו בחברה המקומית והפנימו את ערכיה‪ ,‬מתביישים‬
‫במלאכה הבזויה של אביהם ובמקום המגורים שבחר לעצמו‪" .‬היינו בצור־מעון‪ ,‬קיבלנו אדמה‪,‬‬
‫צינורות‪ ,‬בלוקון‪ ,‬שלחו לנו מדריכים וטרקטורים‪ ...‬ואתה‪ ,‬פחדן עלוב שכמותך‪ ,‬עזבת את האדמה‬
‫וברחת‪ ",‬מטיחה רחל באביה )מוסינזון‪ ,1989 ,‬עמ' ‪ .(16‬אחיה אברשה‪ ,‬אשר עזב את בית הוריו‬

                                                ‫והתגייס לצבא הקבע‪ ,‬ניתק כל קשר עם אביו‪.‬‬

‫החלטתו של מר פלדמן לנטוש את צור־מעון ולעבור ליפו‪ ,‬לא רק הרחיקה את ילדיו ממנו‪ ,‬אלא‬
‫גם השפיעה לרעה על בריאותה של אשתו‪ .‬מן החקירה המשטרתית שמתבצעת לאחר אירוע‬

        ‫הדקירה‪ ,‬עולה כי עקירתה של גברת פלדמן מצור־מעון גרמה לה לחלות במחלה כרונית‪:‬‬

                                      ‫אברמוב‪ :‬אשתך לא יצאה מן הבית‪ ,‬מר פלדמן?‬
                                    ‫פלדמן‪ :‬לא‪ .‬מאז שעזבנו את צור־מעון היא חולה‪.‬‬

                                                                              ‫)‪(...‬‬
                                       ‫אברמוב‪ (...) :‬היא מצוננת‪ ,‬עד כמה שהבינותי‪.‬‬
                                     ‫פלדמן‪ :‬מצוננת?‪ ,‬לא זה עניין הרבה יותר רציני‪.‬‬
                 ‫)שם‪ ,‬עמ' ‪(26 ,18‬‬
‫במהלך החקירה אברמוב שואל את פלדמן האם הוא ערב לכך שאשתו לא עזבה את מיטתה זה‬
‫חודש ימים‪ ,‬אולם מן האופן שבו הוא מנסח את הדברים – "אתה אחראי שהיא רתוקה כל העת‬
‫למיטתה" )שם‪ ,‬עמ' ‪ – (27‬נרמזת האשמה לפיה פלדמן הוא שגרם למחלה של אשתו‪ .‬כיוון‬
‫שהמחלה המסתורית של גברת פלדמן פרצה עקב העזיבה של צור־מעון‪ ,‬יש להניח שהחזרה לשם‬
‫תשיב אותה לקו הבריאות‪ .‬צור־מעון‪ ,‬אם כן‪ ,‬הוא המקום שבו גם המזרחי וגם ניצול השואה‬
                              ‫יכולים "להבריא" ובלבד שיחמקו מכדורי הרובה של המסתננים‪.‬‬

‫בריאיון שנערך עמו‪ ,‬מוסינזון גילה מי האיש ששימש השראה לקזבלן ומה היתה השאלה‬
                                           ‫שהטרידה את מנוחתו וגרמה לו לכתוב את המחזה‪:‬‬

‫היה לי ידיד ושמו שמעון אלפסי‪ ,‬שהיה אתי בפלמ"ח ובקיבוץ נען‪ ,‬ונהרג במלחמת השחרור‪,‬‬
‫בקרב על הקסטל‪ (...) .‬היה מרוקני‪ ,‬יפה כמו נסיך באגדות‪ ,‬חי בלבי עד היום‪ .‬הוא היה ראשית‬
‫קזבלן‪ .‬אחר־כך‪ ,‬כשהייתי דובר המטה הארצי של המשטרה‪ ,‬ראיתי שהרבה תיקים הם של‬
‫מרוקנים‪ .‬קראו להם 'מרוקו־סכין'‪ ,‬והם הפכו לתוקפנים ולאלימים‪ .‬שאלתי את עצמי‪ :‬מה‬
‫קורה פה? אנשים באו ונלחמו בגבורה‪ ,‬ופתאום הם בשולי החברה‪ .‬רציתי לתת ביטוי לתופעה‬
‫ובחרתי באחד כמו אלפסי‪ ,‬שנתן את דמו‪ ,‬אך כשהוא חוזר מהמלחמה‪ ,‬אף אחד לא מזמין אותו‬

                                                                      ‫הביתה לכוס תה‪8.‬‬

‫מסתבר שמוסינזון ביקש לחקור במחזהו כיצד קרה שהמזרחים שלחמו למען המדינה והשתתפו‬
‫בבניינה‪ ,‬הפכו לגורם המאיים על תושביה‪ .‬מחזהו‪ ,‬כיאה ליצירה שמבקשת לפתור חידה‪ ,‬נכתב‬

                                                 ‫‪ 8‬נאמן ע'‪" ,‬קזבלן ‪ ,"4‬ידיעות אחרונות‪.21.7.1989 ,‬‬

‫‪ ‬גיליון ‪19 34‬‬
   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26